הרב חיים נבון הוא הוגה דעות וכותב מוכר מאוד בציבור הדתי. הוא כותב טור קבוע בעיתון מקור ראשון ובעלוני פרשת שבוע, והוציא כבר יותר משנים-עשר ספרים. נבון מייצג דעה שמרנית ודתית המתנגדת לתרבות הפוסט־מודרנית, ואילו ספרות הדיסטופיה בישראל נכתבה עד כה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית-הכלכלית. לכן דיסטופיה הכתובה מנקודת מבט הפוכה היא משב רוח מרענן ומסקרן.

חופשי זה עוקב אחר מומחה מידע ("מידען") בשם אור 78692432 ואחרי חברתו רוט 86506723 שהיא עורכת דין, בתל אביב בשנת 2089. הקשר שלהם ממוסד על ידי חוזה שמתחדש באופן חודשי, כמו כל מערכות היחסים במציאות שממוסדות בחוזה ומתחדשות תקופתית. אור נמצא בחוזה תלת־שנתי עם אבא חוזי (אין חשיבות להורה ביולוגי), והורים מתקשרים בחוזה להולדת ילדים וגידול שלהם לתקופה קצובה.

בעולם עתידני זה לכולם יש מחשב שמחובר למוח שלהם ומתחבר לעצבי הראייה והשמיעה באופן המאפשר שיחות וידיאו, קבלת הודעות ותקשורת, וכמובן יכולת לראות סרטים ללא מסכים. בנוסף, לכל אדם יש מכשיר רפואי המאבחן אותו ונותן קוקטייל תרופות המותאם לצרכים שלו – הן הגופניים והן הנפשיים.

אור מקבל משימה – למצוא אישה שנעלמה מהרשת ולא מוצאים אותה. במקביל רוט עוזרת לאישה שמסרבת להיפרד מהילד שלה אחרי תום תקופת החוזה הסטנדרטי של שש שנים בין ילד להורה. קווי העלילה הללו מובילים את הגיבורים לחשיפת האמת על עולם המתנהל באופן בלעדי בחוזים; על ילדים הגדלים ללא הורים והורים ללא ילדים; על ההשפעה של מצב הילודה על המצב הגאו־פוליטי בישראל ועל החיים בעזרת טכנולוגיות ממוחשבות והתפתחות תרופתית כדי לעזור להתמודד עם עולם מדכא.

נבון הוא סופר מיומן, וניתן לראות זאת בחופשי זה. הספר מאוד קולח לקריאה, המוטיב הדיסטופי חי ובועט בצורה משכנעת ושאלות ותהיות שעולות בתחילת הספר נענות באופן טבעי לאורך העלילה. עם זאת, נראה שעריכה שהייתה שמה דגש על עקביות והיכרות עם ספרות הדיסטופיה הייתה עוזרת רבות. כך לדוגמה לאנשים בעולם זה יש רק שם פרטי ומספר, אבל בספר יש זיגזוג בין הצגת אנשים עם מספר, אנשים עם מספר חלקי ואנשים ללא מספר כלל. הדבר מפחית מעוצמת מהרעיון, ואף מקשה על הבנת המשמעות של המספר. זאת בהשוואה ליצירת המופת הדיסטופית של יבגני זמיאטין אנחנו בו הוא מציג אנשים לפי המספר שלהם בלבד לאורך כל הספר. עוד דוגמה למחסור בהרמוניה היא שלמרות שיש מכוניות אוטונומיות ומוניות אוטונומיות יש גם נהגי מונית, ולא ברור מה הסיבה לכך ואיך הם מתקיימים כשיש תחליף אוטונומי ויעיל.

אבל הבעיה הגדולה ביותר בספר היא הניסיון של נבון לדחוס שני סוגים של עולמות דיסטופיים לעולם ספרותי אחד. יש עולם דיסטופי אחד שבו נבון שם דגש על הטכנולוגיה שמשתלטת על עולמנו, על הניתוק שהיא יוצרת, ועל היעדר היכולת להתקשר ברמה פיזית אנושית. בנוסף הוא מציג גם בעולם זה גם שימוש בסמים ופתרונות טכנולוגיים שנועדו לשמור על שמחת החיים וליפות את המציאות. לצד עולם זה יש עולם דיסטופי שבו ילדים כמעט לא נולדים, הקשר בין ילדים והוריהם הוא חוזי בלבד, ויש "ילדי מבחנה" רבים שאין להם כלל הורים והמדינה מטפלת בהם. כל זה נדחס לתוך ספר קצר של מאתיים עמודים שאיננו מספיק כלל לכל הנושאים הללו.

בעיה נוספת היא היעדר המקוריות. דיסטופיה טכנולוגית הוצגה כבר בהרבה ספרים, סדרות טלוויזיה וסרטים. נבון מתקשה לחדש בנושא זה, ומרכבים רבים בספרו הם רעיונות יסוד בספרות הדיסטופיה. כך לדוגמה השימוש בסמים לשמירה על שמחת החיים מופיע בעולם חדש, מופלא של האקסלי (שיצא לאור לפני כמעט תשעים שנה) ובספר הישראלי העיר המזרחית של אילנה ברנשטיין. בדומה לכך הרעיון שמחשב שמחובר למוח משנה את אופן התפיסה של המציאות מופיע בצורה ברורה יותר ורבת עוצמה יותר בפרקים של סדרת טלוויזיה הדיסטופית מראה שחורה.  גם קו העלילה האחר של נבון מופיע רבות בספרות הדיסטופיה. אם נחזור שוב לעולם חדש, מופלא נמצא עיסוק בילדי מבחנה ושבירת המבנה המשפחתי והמונוגמיה. בנוסף לדמיון של קווי העלילה לדיסטופיות מתורגמות, הרי שהוא גם לא רחוק מאוד מדיסטופיות ישראליות. את המלחמה בצפון מנהלים לגיונות זרים בדומה מאוד לספר כתר זמני של יהונתן גפן, ומקום המפלט שאליו בורחים הגיבורים הוא ישוב כפרי מרוחק, בדומה לספרים הדרך לעין חרוד (עמוס קינן) והידרומניה (אסף גברון).

מעניין לציין שלמרות שיש בספר ביקורת שמרנית ברורה על חוסר הילודה במערב והתפרקות המבנה המשפחתי, שהיא צפויה למדי, להפתעתי מצאתי בו ביקורת על אחד מהרעיונות המשמעותיים בתפיסה הליברטיאנית. נבון מציג ביקורת חדה על כך שלא כל דבר ניתן לייצוג כחוזה, ויש משמעות וחשיבות לקשרים ולהשפעות החורגים מהשיטה החוזית. בכך הביקורת דווקא מופנית לחלק מהגישה הליברטיאנית הדוגלת בכך שכל דבר, כל עוד הוא מוסדר בחוזה, הרי שהוא חוקי, ושמרגע שנחתם חוזה הוא בעל תוקף מלא ואל לנו לחפש פרשנות אחרת מעבר לחוזה עצמו.

לסיכום, חופשי זה הוא דיסטופיה מעניינת לקריאה, ולו רק בגלל נקודת המבט השמרנית הייחודית בתוך ספרות הדיסטופיה הליברלית בישראל. למרות הפגמים בעלילה וחוסר המקוריות הרי שהספר קולח לקריאה והדמיות אמינות ומעניינות. לפיכך הספר ראוי לקריאה ובתקווה יעודד סופרים ישראלים נוספים לכתוב יצירות דיסטופיות.

חופשי זה
חיים נבון
הוצאות משכל – ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2019
206 עמודים