זו השנה העשירית שבה יוצאת לאור האסופה "היֹה יהיה", אסופה של סיפורים ספקולטיביים ישראלים מקוריים. עשרות סופרות וסופרים, אלפי עמודים ומאות אלפי מילים יצרו יחד בעשר השנים האלה נוף מרהיב של דמיון, המשקף את חיינו כאן ועכשיו.
השנה באסופה נערה המנסה לפענח את מקומה בעולם שבו היום-יום רווי בקסם, אם צעירה שעולמה מאיים עליה ועל ילדה, ועובר אורח הלומד על היווצרות העולם שלו – וסיפורים אחרים שהם מרגשים, נוגעים אל הלב, ומצחיקים לעתים.
עריכה: אהוד מימון
הגהה: גלי אחיטוב, אלעד אייזן, איתי צור
כריכה: עומרי קורש
בית הסערה/רז גרינברג
"הראשית," אמר פרנק הרברט בפתיחה של חולית, "היא הזמן שיש לנהוג בו זהירות יתרה באיזונם של כל קו ומשקולת." סיפור על התחלות.
~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"דרכינו אכן אינן נפגשות לעִתים קרובות," נשמע מאחורי קולו של שופט הארץ. "האם אתה יודע מהו הבית בו אתה נמצא?"
"אינני יודע."
"זהו בית סערה," אמרה המנודה. "בשעת סערה נפגשות בו הדרכים, כדבריך, ואנו מספרים בבריאת העולם."
"מדוע דווקא בשעת סערה?"
"כי בשעה זו נברא העולם," השיבה בת האדמה. היא החוותה על הקרקע. "שב, אספר לך כיצד קרה הדבר."
גולם במעגל/הילה בניוביץ'-הופמן
איך האני האחר שלכם חי ביקומים אחרים?
~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"את מנהלת מחלקת תיאום ציפיות! למה לעזאזל היא לא יכלה להסתדר עם כל מתאמי הציפיות שהקצו לתיק שלה? לא, היא צריכה מנהלת כי היא פסיכית!" רביד העביר את אצבעותיו בתוך בלוריתו ומשך בתסכול. הכאב עזר לו להירגע מעט, והוא המשיך.
"תיק צריך להיסגר תוך חודשיים. חודשיים, גג! שבועיים תחקיר ותיאום ציפיות, שבועיים בניית תכנית, חודש הפעלת קובייה והטמעת שינויים – קלים, שינויים קלים! – במקרה הצורך. וזהו! איך יש לנו לקוחה שעדיין לא מרוצה, חצי שנה אחרי הפעלת הקובייה הראשונה?"
דְרוֹן של שבת/איתי שלמקוביץ'
גם בעתיד יהיו כנסים!
~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
החיים המודרניים מפחידים אותך?
את מתגעגעת לימים הטובים ההם, לפני ימות המשיח?
כשגברים היו גברים, נשים היו נשים, ואשליית החופש האישי התגלגלה ברחובות?
עמותת האתאיסטים הישראלית ומועדון הליברלים היהודים מציגים:
יריד החילונים 2050
יומיים פנטסטיים בחול המועד פסח
הזדמנות להוציא את החילוני שמסתתר בפנים ביום יום
הרצאות, פאנלים, תחרות תחפושות
הקרנה מיוחדת – "יומן שישי, המהדורה האבודה"
ולסיום – הקרנת קאלט פעילה של "מציצים"
הדרקון האחרון שלי/רותם ברוכין
מי לא חולם לפגוש דרקונים?
~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"גאיה! תראי!"
התכווצתי, אבל אז צל נפל עלינו, והסקרנות גרמה לי לאזור כוחות די כדי להרים את ראשי.
הדרקון היה גדול כמעט כמו הספינה עצמה, וכשהתקרב אלינו במעופו, אור השמש הוחזר מהקשקשים הירוקים-כסופים שעל גופו. כמה מהנוסעים צרחו. הוא נהם, נהמה גרונית שנשמעה קצת כמו צחוק, ואז כנפיו העצומות נפרשו, והוא עף הרחק מאיתנו.
היום אני שלשום/ריקה גרציאני-טייכהולץ
הייתם רוצים לפגוש את עצמכם שוב ושוב?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
יום חמישי 5/11 זמן מפגש
היום אני שלשום. אני שונאת להיות שלשום, אבל זה יום חמישי, ובימי חמישי אני שלשום. מחרתיים אני אהיה היום. היום יושבת בכורסה הנוחה, הכחולה ההיא שעדיין לא קניתי, ומסתכלת עלינו בעליונות. אצלה זה שבת, והיא בטח קמה מאוחר ולא עשתה כלום כל היום. אני אחרי יום עבודה, ואני גם נראית ככה. אני מרגישה מרוטה ואני זקוקה נואשות למקלחת.
הר הצופים/לילי דאי
בחרו בזהירות את הפניות שבהן אתם בוחרים לפנות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"אידיוט מי שתכנן את הבניין הזה," היא מסננת לעצמה מתוך הרגל, מביטה סביב, מנסה למצוא רמזים למיקומה המדויק. כל המסדרונות נראים זהים. היא הולכת לאורכם זמן מה, אבל נראה שאינם מובילים לשום מקום. אבל זה לא יכול להיות, היא נוזפת בעצמה. מסדרונות חייבים להוביל למקום כלשהו. זה מה שעושה אותם למסדרונות, ה… חיבוריות, בין מקומות שאינם מסדרונות. לא?
זולגות המראות מעצמן/קרן לנדסמן
אם צעירה צריכה להגן על ילדה בכל מחיר
~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
יש דברים בתוך המראות. הם נוזלים החוצה בלילה, כשאני מציצה בחצי עין עצומה והם לא יודעים שאני מסתכלת עליהם. אני יכולה לראות אותם מזדחלים מקצה המראה, לאורך הקיר, ומתנקזים ליד הרצפה בשלולית שקשה להבדיל בינה לבין הריצוף.
חיבור/אורטל פלדמן
בישראל עתידית, רשת עדינה קושרת את גורלן של דמויות אחדות.
~~~~~~~~~~~~~~
מתוך הסיפור:
הזמזום לא נמשך זמן רב. הוא נבלע במהרה ברעש מתגבר של חריקת מתכת מכיוון מסילת הרכבת. הרעש קטע בחדות את מצב רוחו המהורהר של מנדל, וגרם לו להזדקף בבהלה ולהביט לשני כיווני המסילה בחיפוש אחר הרכבת.
"זו ההַרְהֶרֶת," אמר לו פעם אוריאל, אחיה של חניאל. "מחלה חשוכת מרפא, חוששני. פספוס רכבות הוא תסמין מובהק שלה." לאוריאל היה קול מונוטוני ואדיש, וכשהוא הוסיף "אם לא תשגיח על עצמך, אתה עלול להרהר את עצמך למוות," מנדל לא ידע אם הוא אומר זאת בקלילות של הומור קודר או ברצינות תהומית. הגבול הזה, לכל דבר ועניין, מעולם לא היה קיים עבור אוריאל.
כיפת ארגמן/עדי לויה
סיפור נוסף בעולם של הסיפור "מכשפה" מ-2107.
~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
וכך מיטל גדלה עם מקרר חשמלי שקירר את האוכל במקום להשתמש בצלחות קסומות שישמרו על טריותו, והייתה צריכה לזכור להכניס את האוכל למקרר. היא למדה מגיל צעיר לחמם אוכל על כיריים של גז אחרת נאלצה לאכול אוכל קר. לא היו לה מסגרות עם תמונות שסיפרו סיפורים, והיא אפילו לא יכלה להביא ספרים קסומים מהספרייה. אפילו הטלוויזיה שלהם הציגה רק קול ותמונה, בלי הקרנת רגשות שגרמו לה להרגיש חלק מהעלילה. היא גדלה עם בוילר שצריך לזכור להדליק בחורף אחרת אין מים חמים ועם מכונית אחת מקרטעת, למרות שלכולם היו שטיחים מעופפים ומטאטאי צעצוע שעפו נמוך. לא הייתה לה אפילו מחברת קסומה שעזרה לה עם שיעורי הבית, או עט שנטען בקסם כדי שירשום בהכתבות בשיעורים.
עלייתו של ישראמן/נמרוד איזנברג
לפעמים לא מזיקה קצת עזרה בתלאות החיים.
~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"וכל מה שאת רוצה זה לאכול מוחות," אמרתי.
"הרצון שלי כרגע מתמצה בקפה." לפעמים אני חושב שאפרת אוהבת להגיד מילים שמתחילות בקו"ף.
"מאמי, זה מדע. אני לא מתווכח עם מדע."
"היא צודקת, אהבל," נשמע הקול המוכר מפינת הסלון, בכניסה לחדר העבודה. "גם לי ניפחת את המוח. איפה הקפה שלי, דרך אגב?"
קפאתי לרגע, אבל רק לרגע קטן. אני רואה אותו יותר ויותר לאחרונה, ויש לו עוד ועוד דרישות. תהיתי איך נראה המצמוץ שלי בעיני אפרת.
קש/יעל פורמן
וריאציה חדשה וקסומה על סיפור ישן העוסק במקום שבו העולם הרגיל ועולם הקסם נפגשים.
~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
עפרונית שלחה את ידה הקטנה קדימה ומיששה את קורי הקסם שבאוויר. היא תפסה את הקור המתאים, משכה בו וליפפה אותו סביב הפרח המיובש שאחזה בידה. עלי כותרתו הדהויים הסמיקו והבריקו, התעבו כשהמים חזרו לפרח, התנפחו ונפתחו. היא הצליחה.
"אמא," היא קראה, ורצה לתוך הבית הקטן שלהם, "תראי, הצלחתי!"
אורטל פלדמן
אורטל פלדמן הוא סטודנט למתמטיקה, חובב בלוז, וקורא אדוק של ספרות ספקולטיבית מאז שלמד לקרוא. סיפורו הראשון התפרסם בכתב העת "בלי פאניקה" ב-2017.
איתי שלמקוביץ'
איתי שלמקוביץ' הוא מהנדס מזון במקצועו וחובב ותיק של מדע בדיוני ופנטסיה. סיפוריו התפרסמו בעבר בכתבי העת "חלומות באספמיה" ו"בלי פאניקה".
הילה בניוביץ'-הופמן
הילה בניוביץ'-הופמן היא מתרגמת ועורכת טכנית במקצועה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר, כותבת את הבלוג הפופולארי "ואן דר גראף אחותך", וחובבת פנטסיה, מדע בדיוני ואוגרים סיביריים. היא זכתה בפרס גפן על סיפורה "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".לאתר של הילה בניוביץ'-הופמן
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
עדי לויה
עדי לויה, שחקן ואומן-יוצר המתגוררת בלונדון. היא הייתה חברת המערכת של ״המימד העשירי״ וסיפוריו התפרסמו באסופה זו בעבר. זוכת פרס גפן לשנת 2017 על הסיפור ״מכשפה״. (לשון פניה: את.ה, מעורבת.)
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.
רז גרינברג
דוקטור רז גרינברג הוא חוקר קומיקס, אנימציה ותרבות חזותית ומרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. ספרו העוסק ביצירות הבמאי הייאו מיאזאקי התפרסם בהוצאת בלומסברי אקדמיק. הוא פרסם סיפורים בכתבי עת בישראל ובחו"ל וזכה בפרס על סיפור קצר שלו מטעם הוצאת "בארדס אנד סייג'ס".
ריקה גרציאני-טייכהולץ
ריקה גרציאני-טייכהולץ פרסמה סיפורים (חלקם בשם ריקה דולב) בכתב העת "חלומות באספמיה" באתר "בלי פאניקה" ובבמות מקוונות נוספות. היא עובדת בימים אלה על ספר ראשון.