וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן – וְאַיָּה וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית לו, כד) צעדתי על רכס ההר, החמורים של משפחתי הולכים אחריי לאיטם. מצד אחד של ההר נפרש המדבר הגעשי שעטף מאופק אל אופק אבל מהצד האחר נחה כיכר הירדן שכולה משקה. המסיק והחריש החלו ואנשי עמק […]
היה יום אביבי נעים כשמקב-56 ומרת-08 חדרו לאטמוספרה של הפלנטה "ארץ" מעל האוקיינוס השקט. הם הפעילו מיסוך כמה שעות קודם לכן, כשנכנסו למערכת השמש, ומיהרו לעגון במנחת התת־ימי בברמודה. לאחר שיצאו, מרת-08 מזער את הספינה והטמין אותה בגומחה בקיר כדי שתמתין לשובם.חלפו למעלה מאלף ותשע מאות שנה מאז אבד הקשר עם הארץ. מקב-56, מפקחת קסנולוגית
"ולסיכום, מגפת השפעת העולמית של תחילת המאה העשרים לימדה אותנו שפנדמיה דומה עלולה להגיע שוב." עיניהם של התלמידים היו נטועות בדרור כבר למעלה מחצי שעה של הרצאה, ונראה שהם עדיין מרותקים. דרור טפח על זרועו השמאלית והמשיך, "אנחנו מתחסנים בקביעות, אנחנו עוקבים אחרי נגיפי השפעת ומחדדים מדי פעם את הנחיות הבריאות לאזרחים. אם יום אחד
ובכן, כולכם מדברים על וָלוֹסָאג ועל אֵלֶט, אבל אני יודע את האמת עליהם, ואני יכול להוכיח לכם. אם תרצו שאספר לכם, זה מה שאעשה. אבל לפני כן עליכם לקנות לי משקה כדי שאוכל להרטיב את גרוני.
״ולסיכום, מגפת השפעת העולמית של תחילת המאה העשרים לימדה אותנו שפנדמיה דומה עלולה להגיע שוב.״ עיניהם של התלמידים היו נטועות בדרור כבר למעלה מחצי שעה של הרצאה, ונראה שהם עדיין מרותקים. דרור טפח על זרועו השמאלית והמשיך, ״אנחנו מתחסנים בקביעות, אנחנו עוקבים אחרי נגיפי השפעת ומחדדים מדי פעם את הנחיות הבריאות לאזרחים. אם יום אחד
פעם, כשקראו להם "החיוניים", הייתה תחושה שהם בחרו במסלול הנכון. אבל זה היה פעם. ככל שהמגיפה התמשכה והשתנתה, המשמעות של החיוניים עברה אבולוציה משלה.
סיפור קטן, חמים ואופטימי על הרגע שבו מחווה קסומה מהעולם הבא, מחזירה קצת מהתום לעולם הזה עבור ילד ואמא שלו.
סיפור מועמד לפרס גפן, פורסם לראשונה בפרויקט כתיבת קיץ של קבוצת "ספרים?" בפייסבוק. עריכת הסיפור: גלי אחיטוב. הלילה קריר ושקט. וכשאני אומרת שקט אני מתכוונת "רגוע", בלי הרבה פעילות. לפחות לא פעילות מהסוג שבגללו אני מפטרלת ברחובות בשלוש לפנות בוקר, עייפה כל כך עד שאני כמעט מתפתה למצוא מקום לרבוץ בו ולנמנם עד שהשמש תעלה.
סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2021 ״ואם אפשר שאף אחד לא ימות הפעם, זה יהיה מעולה,״ אמר אוב, כשהוא יודע בוודאות שאף אחד לא יקשיב לו. היתרון בציוות נקרומנסר לכל אימון היה שהם תמיד חזרו עם אותו מספר חיילים. החיסרון היה שהוא עבד בלי הפסקה בכל אימון. לא הפריע לו לעבוד קשה בקרבות,
