"את יודעת שלמחלק הונאה יש השתלות אור?" שיר החווה לכיוון החושך.
"כי הם לא אלגנטיים כמונו." המתנתי עד שהשתל יסתנכרן עם רצועת המצח. הפנס היה רק תירוץ. החלק החשוב באמת של הרצועה היה התוספת שהתממשקה ישירות עם מרכז העצבים שלי. המרחב נפרש מולי, בוהק במגוון גלים אלקטרומגנטים, משווה צורות לחשכה.
שיר נצבע באדום-כתום לידי. האננסים על השמלה שלו היו כהים על רקע הגוף. האוויר שהוא שאף נצבע בכחול כהה במרכז החזה שלו, הפך לאדום, וננשף החוצה. שרשרת החיילים פעמה בירוק. הרובים שלהם היו שחורים לחלוטין, ורק הקתות היו אדומות, במקומות בהם הן התחממו ממגע הידיים שלהם. הבניינים נצבעו בחוטים סגולים. יכולתי לראות את המקומות בהם חדרים נבטו בראש הבניינים.
~~~~~~~~~~
סיפור על ספריות, אננסים וקרבן.