לעולם אי-אפשר לדעת מה מוצאים כשהולכים לאיבוד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הוא עמד לרגע, משתהה, כשכל הספרים שקרא וכל העולמות המופלאים שחלם עליהם בהקיץ עולים שוב בדמיונו. עיניו המתרוצצות, שניסו לקטלג ולפענח את המסתורין הזה, התריעו על משהו נוסף, מופלא עוד יותר – החוף היה מלא בערֵמות צבעוניות, חלקן גבוהות ממנו. הוא לא הצליח להבין ממה היו מורכבות, עד שהתקרב וראה שהכילו עשרות ומאות סוגים של חפצים שונים ומשונים: צעצועים, בגדים, מטבעות, מכתבים, עפיפונים, כלי מטבח, ספרים, מפתחות. באותו רגע, דורון הפסיק לחשוש ולתהות איפה הוא. במקום זאת, הניח סימנייה במקום שבו עצר בספר, הכניס את הספר לתיק, והסתער קדימה.
הסיפור מתרחש באותו עולם שבו מתרחש הסיפור, "הלכתי לאיבוד, תכף אשוב" שפורסם ב"היה יהיה" הראשון, בשנת 2009.