רעש האספלט הנרמס, האדמה הלא יציבה עליה צעד, היה כעת מלווהו היחיד בדרך לירושלים. אך מבעד לערפל נשמע כעת שקשוק קל. צעדים אולי. שמעון הרים את עיניו. גבוה מעליו, שורת אורות ריחפה בערפל. מעולם לא ראה דבר כזה. זהו ודאי עושרה של ירושלים, העיר האלוהית, שכך היא מוארת ללא נר ומדורה. הוא המשיך לצעוד, ומצעד לצעד נגלו לעיניו גם פסים לבנים דקים, שנִדמו כמיתרי כינורו של אחד מצעירי המושב, אך התנשאו עד לשמים, שם פגשו באורות המרחפים בערפל. עוד מספר צעדים ומתוך הערפל צמח מבנה ענקי, דרך נישאת מעל האדמה, כבולה למיתרים, גשר.
שמעון נעמד, לסתו שמוטה, עיניו סופגות את הפלא. אך בטרם הספיק להתרשם דיו, הפריעה את מחשבותיו קריאה בערפל.
~~~~~~~~~~~~~~
יש בעולם הזה דברים קדושים, כפי שהסיפור הזה מראה.