לסיפורים האמיתיים שלא ייאמנו מאייקון 2016

1. דבר הפיהרר
ברוכים הבאים לאייקון,
אנו מציינים השנה מלאות עשרים ואחת שנה להקמת המציאות החלופית של אייקון, שבה הקמנו את הרייך הגדול והמאושר שלנו. אחרי מאמצים רבים, ובסיועו של הדוקטור, הצלחנו ליצור אייקון גדול יותר מבפנים שיעניק מרחב מחיה אמִתי לחובבי הז'אנר.
הפסטיבל השנה מתקיים בסימן כיבושים, זדון ועוד כיבושים: יחד נשחזר את הפלישה לטרנטור, נחגוג את כיבושו מחדש של הסינמטק וחזרתו לידי הגזע השליט, החובבים, ונרכוב עם דאינריז על דרקונים בדרך לשחרור תל אביב מהאויב הנורא מכול – הלחות. זיכרו, החורף מגיע!
השנה מגיעה לאייקון אורחת כבוד יחידה במינה: פיית הכרוב הכבוש, שהובילה את צבאות החובבים בהשתלטות על ארץ הפיות. היא תספר על מתקפת הפתע המוצלחת ואיך הובילה לחיסול קו אוברון ולניצחון הגדול של רייך החובבים. מה הטעם בכיבושים, תשאלו? אין – זה כרוב כבוש. פיכס!
לסיום אני רוצה להודות לכל הסגל והמתנדבים, וכמובן לסינמטק תל אביב, שבלעדיו לא יכולנו לכנס את ועידת מורדור למציאת הפתרון הסופי לבעיית הטולקינאים.

חג שמח ופסטיבל מהנה לכולכם!
תומר שלו

2. פסטיבל
אורי פתח את התוכנייה בסיפוק: עשרות סרטים לאורך עשרה ימים, עם הכרה ממלכתית, אורחי כבוד ומה לא. "זה לא כנס, זה פסטיבל," אמר בקול חגיגי. אין ספק, אייקון 2005 יהיה גדול מתמיד.
…
תומר פתח את התוכנייה בסיפוק: מאות אירועים, עם תהלוכה ססגונית של קוספליי בחוצות תל אביב לקול מוזיקת פילקים ואנימה, ולא לשכוח את אורחי הכבוד מברזיל ומאורורה. "זה לא פסטיבל, זה קרנבל," אמר בנימה רבת חשיבות. אין ספק, אייקון 2018 יהיה ססגוני מתמיד.
…
יער פתחה את התוכנייה בסיפוק: אלפי הרצאות, סדנאות, משחקים, מסיבות, אירועים ממלכתיים ושינויי חקיקה מיוחדים לביסוס השליטה הגיקית במדינה, שלא לדבר על הנציגות של אייקון באו"ם ובמועצה הגלקטית. "זה לא קרנבל, זאת השתלטות עולמית," אמרה בצחוק מרושע. אין ספק, אייקון 2032 יהיה משהו מיוחד.
…
גלורפ72 פתח את התוכנייה בסיפוק: מיליוני אירועים לכל אורך השנה בכל רחבי העולם, והכול בשליטתו כמנהל אייקון הגלובלי, שליט העולם והאלוף הבלתי מעורער של "הנחיה אולימפית". הוא חיכך את זרועותיו הווירטואליות בעונג כשאמר, "זאת לא השתלטות עולמית, זאת קיסרות אייקון." אין ספק, אייקון 2056 יהיה חוויה מדהימה.
…
חגי פתח את דלת מכונת הזמן ויצא ממנה באנחת רווחה. הלארפ "אייקון בגדול" כמעט יצא משליטה הפעם. מזל שהוא היה עם היד על הדופק.

3. קרפחיות
"כן, אלה הקרפחיות," אמר דמיאן.
לעזאזל.
מזל שהפעם היינו ערוכים.

תקופה ארוכה קיננו החשדות בלִבם של אנשי המחשוב של אייקון שמשהו השתבש קשות: מיילים נעלמו מסיבות לא ברורות, האתר עלה לאט. דברים כאלה לא קורים בלי סיבה. השרתים בוודאי נגועים.
רק במאמצים רבים התגלה לבסוף הגורם לתקלות: טפילי הרשת הרעבתניים התנחלו בשרתי האגודה ובקווי התקשורת, זללו ביטים מזדמנים והפכו למגפה. הם התרבו כמו פוקימונים ליד פוקסטופ; כמו טריבלים במאגר חיטה; כמו גרמלינים שאכלו אחרי חצות; כמו טרילוביטים בשיא הקמבריון. וכמו הטרילוביטים, הגיעה השעה להכחיד אותם, לפני שיהיה מאוחר מדי.

"אתה מוכן?" שאל דמיאן.
אלי הנהן. "חכה שיגיעו לאכול את אירועי אורח הכבוד בתוכנייה. הם ממולכדים."

מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך. איש מחוץ לאייקון לא ידע להסביר מדוע תוך יומיים נצפתה בכל העולם האצה משמעותית בתעבורת האינטרנט, כשנחילי הקרפחיות הושמדו בזה אחר זה בכל רחבי הרשת. אז נכון, השנה ניאלץ להסתדר בלי אורח כבוד, אבל טובת האנושות מעל לכל.

4. קלשניקוב
ענת ידעה שזאת הייתה טעות מהרגע שהיא נכנסה למשחק שתייה עם הפיה הארורה. אבל על הכבוד היא הרי לא יכולה לוותר, ועל ניצחונות… משלמים!
"תני לי להיות שליטת אייקון, בכל היקומים," אמרה ענת לפיה המובסת. "הבטחת לתת לי כל מה שארצה."
"קיבלת," גיהקה הפיה, והתמוטטה על רצפת הפאב בתוך שלולית של קיא פיות בריח חרציות.
הצרה עם פיות היא שהן לא טובות במיוחד בסמנטיקה, והפיה הזאת הייתה מלכתחילה לא חכמה במיוחד – ושתויה. הצרה השנייה היא שבכל הבטחת פיות יש מלכוד, כפי שענת גילתה ברגע שתומר פענח בפעם הראשונה את שמה המלא – ענת קלשניקוב. והופ! היא מצאה את עצמה ביקום אחר, עם סגל אחר, פנדומים אחרים, אפילו הפיזיקה הייתה אחרת.
בפעם השנייה שזה קרה היא כבר ניסתה לסבך. "בז'יז'ינסקי", חשבה לעצמה. "אף אחד לא יצליח לומר ענת בז'יז'ינסקי. אני אישאר שליטת אייקון הזה לנצח! מוהאהאהא!"
וזה פעל! כלומר, אמנם חלפו רק שבועיים עד שרוני הצליחה להגות את השם הנורא, אבל הם דמו בעיניה לנצח. איזה לחץ!
ענת רמפלסטילסקין החזיק מעמד אפילו פחות. ענת מסצ'וסטס הייתה הברקה, אבל גם אותה גולדמן פיצח. אפילו קרחטובק שרד פחות מחודש וחצי.
ההברקה הנוכחית היא קרסילשצ'יקוב. מחזיק מעמד דווקא לא רע. אולי הפעם היא אפילו תגיע עד אייקון לפני שהחוכמולוג הבא יעביר אותה לאייקון אחר, מוזר עוד יותר. זאת הצרה הגדולה עם גיקים – הם חייבים לדעת הכל!

5. למות על זה
מעין רצתה למות. לא שהיה בזה משהו יוצא דופן – כל איש סגל רוצה למות לפעמים. בשביל זה אנחנו חיים! אבל הדפסת הכרטיסים החלה ולא נראה שתיגמר אי-פעם בחייה. והכול היה צריך להיכנס למעטפות בסדר מופתי, אפילו אם מרצה שהזמינה כרטיסי חינם ל-700 הרצאות, חציין בכלל לא ביום האירוע שלה, הזמינה גם חמישה כרטיסים לאירוע של עצמה ומי-יודע-כמה כרטיסים מוזלים לילדים, וכרטיס אחד במחיר מלא, השד יודע לָמה; וצריך גם לדאוג להזמנות של שחקני הפקת המקור, שמתים להביא את כל המשפחה לראות אותם. שימותו! וארטמיס – אף אחד לא באמת הבין איך לנהל כרטיסים למשחק שמתחיל כל 24 דקות בדיוק ב-15 אולמות שונים. היא תצטרך לאלתר.
הבעיה הייתה שלא הייתה לה שום דרך לגאול את עצמה מייסוריה. אחרי פרשת "טבח אייקון הגדול" ב-2015, שהשאיר את הפסטיבל כמעט ללא סגל רגע לפני פתיחת הקופות, ננקטו צעדים מרחיקי לכת למנוע את הישנות המקרה. היום גם מי שבדרך לא דרך הצליח לעקוף את השבב המוחי, ונטרל את החיישנים התת עוריים המחוברים למוקד מד"א, לעולם לא יימלט מהשפעות נסיוב הזמבוב. "אם אי-אפשר לקבל אנשי סגל חיים, לפחות נשאיר אותם פעילים," הסביר תומר לוועד כשהתעוררו תהיות אתיות מסוימות.
מעין נאנחה. עוד מייל הגיע. בקשות לשינוי בהזמנה מבולבלת במיוחד של חובבת נלהבת. מעל החתימה כתבה המזמינה, "מתים עליכם!"
מעין הרגישה גל של קנאה חולף בה. אילו רק זה היה כל כך פשוט!

6. אפליקציה
צוות המחשוב היה נבוך. כשתומר התקשר וביקש מהם "אפליקציה שיודעת לעשות הכול" הם לא חשבו שהוא התכוון לזה באופן מילולי. והדרישות רק הלכו וגדלו. התאמה לאקספלורר ולחלונות 10? שום בעיה. השמעה אוטומטית של של הטיים וורפ בכל כניסה ל"מופע הקולנוע של רוקי" בתוכנייה? בבקשה. קולאז' תמונות של אנשי סגל במחוכים עבור משחק הרשת "הבך את האחמ"ש"? רק תן לנו את תמונות – לפוטושופ נדאג בעצמנו. מפת ג'י-פי-אס של הדוכנים? קיבלת.
מנוע קריאת המחשבות, כדי לעזור לקהל למצוא את תמהיל האירועים המתאים ביותר, הציב בפני טל אתגר תכנותי משמעותי, אבל מה לא עושים בשביל אייקון. גם החדירה למאגר הביומטרי לא הייתה מעבר ליכולותיו של דוד, והרי ברור לכל כמה חשוב לזהות ולנטרל את מפריעני ההרצאות מבעוד מועד. בועת הזמן שתשלח את החשודים לממד חלופי שלושת ימי הפסטיבל כבר הייתה הטאץ' המיוחד שלו. מתכנת צריך שיהיה לו במה להתגאות.
אבל הדרישות הלכו והתרבו. "סדרו לנו מעקב צמוד אחרי כל המרצים, לאורך כל השנה. פחות מזה לא יספיק!" זעקה רוני; "מה זאת אומרת שהאפליקציה לא יודעת להדפיס אל-בד?" מחה קובל; "מכירה מקוונת בדוכן יד-שנייה, כולל משלוחים!" הציעה טל; "עודף! הקופות צריכות פריטה!" קראה מעין. כל אחד בסגל רצה משהו, ואייקון הלך והתקרב.
מזל שהאפליקציה ידעה למחזר זמן. מי יודע? אולי זה אפילו יעזור לכל אלה שרוצים להיכנס לשלושה אירועים במקביל.

7. הודעה לעיתונות
"הכדור הפורח מוכן?" שאלה הילה.
"כן. וגם משבש הממדים," אישר שחר.
"מצוין. אפשר להתחיל."
הילה ידעה שבתור מנהלת יחסי הציבור של אייקון היא חייבת להשאיר חותם. לא עוד קומוניקטים לעיתונות וקמפיינים בפייסבוק. השנה חייבים לחשוב בגדול.
הכול היה מוכן. ההשתלטות על מעבדות גאליפריי הבטיחה אשכול שיהיה גדול יותר מבפנים. השנה לא יחסר מקום. סמי שטיפת המוח כבר הוחדרו למוביל הארצי. הילה סידרה את שיערה, חבשה את החיוך המקסים ביותר שלה וניגשה למצלמות. התמונה עלתה בסנכרון מושלם בכל ערוצי הטלוויזיה שנחטפו בדיוק ברגע הנכון.
"אזרחי ישראל, אייקון מחכה לכם," אמרה. היא עצרה את עצמה בכוח לא לפרוץ בצחוק מרושע. "אנחנו יודעים עליכם הכל. לא חבל שתבזבזו את השעות האחרונות של חייכם בפסטיבלים אחרים?" היא הרימה את ידה בברכת כוהנים ועיניה נצצו. "Live long and prosper".
אין ספק, באייקון הזה היא הולכת ליהנות.

8. BBB
"אני לא מוכן לזה," אמר רמי.
"מה הבעיה?" חקר שחר.
"המסעדה הזאת! זה פשוט בלתי אפשרי!"
בהפקה של אייקון כבר מכירים את הג'וק הזה של עורך התוכן עם השפה העברית. (סליחה! התכוונו "תיקן". אייי!) נכון, הדרישה שלו לקרוא להקרנה הפעילה "מופע הקולנוע של אבני" כבר נראתה קצת מרחיקת לכת, אבל זה מחיר פעוט לשלם תמורת תוכנייה נקייה משגיאות. וכן, אם פה ושם נופלת הפקת מקור כי יוזמיה לא היו מוכנים לעברת את הכותרת שלהם ל"מחזמר דו-ממד: שובו של משה הסמוראי", זאת לגמרי אשמתם. משה לגמרי יכול להיחשב שם יפני נפוץ!
אבל שחר מאוד רצה את שיתוף הפעולה עם מסעדת ההמבורגרים הפופולרית מרחוב הארבעה, והטענה "שיעברתו את השם שלהם, נפקנים ארורים" נראתה קצת מרחיקת לכת כשמדובר בעסק מסחרי שסגל אייקון לא מממן אפילו מחצית ממחזור הכספים השנתי שלו. מקסימום רבע. (סליחה! לכל היותר רבע! לא מקסימ… איה!)
כל הסבריו של שחר נפלו על אוזניים ערלות. "ככה הם קוראים לעצמם כבר שנים. כל הרשת!" זעק. "בי-בי-בי זה קיצור של בורגוס בורגר בר. איך אתה רוצה שיקראו לעצמם? 'מסבאת קציצות בורגוס'?"
רמי הביט בו בכובד ראש. "התחלה טובה, אבל ידעת שבורגוס זו מצודה בלטינית? מה דעתך על 'מסבאת קציצות הבשר של המצודה'?"
"מה?!"
"לדעתי זה שם טוב."
"אבל –"
"רוצים לשתף איתנו פעולה – שיתפשרו מעט!"
"הם לא יסכימו בחיים!"
"בעיה שלהם."
"הם יעדיפו לסגור ולא להיקרא… איך קראת לזה? מצודת הקלופסים?"
"קציצות!"
"כן, זהו!" אמר שחר.
"שיסגרו!" זעם רמי. "ותגיד לתחזוקה שידאגו להביא במקומם מסעדה עברית."
"למי?"
"נו, אלה שאתם קוראים להם לוגיסטי… לוגי… החבר'ה של קובל!"
שחר נאנח. מה נעשה כשרמי יבין שגם "אייקון" זה לא בדיוק עברית?

9. תקצירומטור
מחולל התקצירים האוטומטי – התקצירומטור – היה הצלחה גדולה. בלחיצת כפתור יכול כל אחד לנפק הרצאה רהוטה, משכנעת ומרתקת בכל נושא שלא יעלה על דעתו.
באמת. הוא לא היה צריך לחשוב על כלום. התקצירומטור עשה את כל העבודה.
תקצירומטור 1.0 היה פשוט יחסית. הוא ניפק כותרת משובחת ותקציר קולח בנושאים אקראיים. הכל היה אוטומטי. מרצה אחת קיבלה את "אז למה לי קונספירציה עכשיו?", אחר "כשמגדר פוגש במבוכים ודרקונים" ושלישית הוזמנה להרצות על "להרוג את טרזן".
פה ושם התעוררו בכל זאת בעיות, למשל כשהמרצה שהוקצתה לה ההרצאה "כשהנסיכה ליה פגשה את מאלפוי" לא ראתה מעולם "מסע בין כוכבים או משהו כזה" – היא הייתה יותר חובבת פנטזיה. במיוחד בשביל מקרים כאלה פיתחו מהנדסי התוכנה של אייקון את תקצירומטור 1.5, עם חיבור ישיר למקור כל הידע בעולם שאינו טועה לעולם, ויקיפדיה ישראל – נושא להרצאה ותחקיר בחבילה אחת.
מגרסה לגרסה התוכנה השתכללה והלכה. תקצירומטור 3.11 כבר הציע מחולל מצגות סטריאוסקופי משוכלל, עם באג קטן של נטייה לתארים לא קשורים. תקצירומטור 4.02 הגיע משולב עם מדפסת רעיונות שהטמיעה את התחקיר במלואו בסינפסות של המרצה, יחד עם נאמנות מלאה להנהלת אייקון ולאלוהינו תומר שלו. תקצירומטור 5.1… טוב, זה היה ניסיון מעניין על הנייר, ובסוף אף אחד לא הגיש תביעה. לא תמיד מצליחים.
אומרים שהמהדורה הבאה, תקצירומטור 10.0, כבר תוכל להעביר את ההרצאות בעצמה, לשמחתם של הפקת תוכן. יש למה לצפות!

10. שיבוץ
אלעד אהב מתנדבים והם אהבו אותו. הוא רצה לטפח, ולהשקות אותם, ולהזין אותם בתפקידים הכי טובים בעולם, כדי שיפרחו וילבלבו ויגדלו להיות אנשי סגל מעולים.
אבל הייתה לו בעיה. כל הסדרנים כבר אוישו, והקופות גם, ובניגוד לאמונה הרווחת יש גבול לכמה גופרים צריך בכנס אחד. ועדיין נותרו שלל הוביטים מכרכרים שרק רוצים לעשות משהו, ומוטב שיהיה מגניב.
הוא נאנח. "מה את יודעת לעשות?" שאל את הנערה החייכנית.
"אני קוראת המון!"
אלעד חייך. אלא מה? אבל צוות המגיהים-בדיעבד של התוכנייה כבר אויש במלואו ונשלח במכונת הזמן אל מערבולת הדדליין הארורה. הוא יצטרך למצוא פתרון אחר.
"איך את באלקטרוניקה?" שאל.
"לא למדתי. אמרתי כבר שאני אוהבת לקרוא?"
חבל. צוות שטיפת המוח תמיד מחפש אנשים. הקהל חייב ליהנות בכל מחיר, גם אם הוא לא רוצה.
"מה לגבי ציור? איפור? תפירה?"
הנערה הורידה את הספר שהחזיקה כל השיחה עד כה. "אה… לא כל כך."
היה שווה לשאול, חשב אלעד, אבל מוסך התחפושות של הקוספליירים יסתדר בסדר גמור גם עם גמדוני הבית שאייקון שכר תמורת גרביים משומשים.
הוא הביט בנערה בתשומת לב. חוליית ההדברה? לא. לא סביר שהיא מנוסה מספיק באילוף דרקונים. משמר הלילה? מסוכן מדי, ויש תמיד טרולים וערפדים ליד האשכול. ורישיון לחללית בטח אין לה בגילה, אז גם תובלה לא באה בחשבון.
טוב. נשארה עוד אופציה אחת. "אז… אמרת שאת קוראת הרבה?"
הנערה הנהנה נמרצות.
"ממש הרבה?"
"הכי הרבה!"
"מעולה. בדיוק הבריזה לנו מבקרת הספרות של דוכן יד שנייה. משמרת צהריים מתאימה לך?"

11. פיצה
"אני רוצה לפתוח דוכן פיצה."
"באייקון?!"
"ברור!"
חמוטל חיפשה את המלכוד. ביריד הדוכנים של אייקון מעולם לא מכרו פריטים כל כך… יומיומיים. היא נרעדה מעט לעצם המחשבה. היו דגמים, משחקים, תכשיטים, היה דוכן חיות המחמד הקסומות שהעירייה כמעט סגרה אחרי תקרית הלפרקונים, דוכן המציאות מהעתיד של הדוקטור (אתם יודעים מי), וכמובן השיקויים. כל זה היה לגמרי טבעי והגיוני. אבל פיצה?
"אני לא מבינה. אתה מתכוון לפיצה עם גבינה מחלב חד-קרן?" ניסתה חמוטל.
"לא. פשוט פיצה."
"ארבעה-ממדית? כמו טסרקט, אבל עגולה?" גיששה.
"פיצה."
"עם למבאס? גאח? נגיעות בירצפת?" ניסתה חמוטל את מזלה שוב.
"עם פטריות."
ניצוץ של הבנה נעור בה. "פטריות קסם! ידעתי!"
המוכר הפוטנציאלי נענע בראשו במרץ. "שמפיניון. טריות מקופסה."
חמוטל הרגישה מבולבלת. למה שאנשים יקנו מרצונם החופשי דברים כאלה?
"ת-תראה," גמגמה, "אנחנו ל-לא…"
"לא מה?"
"רשימת הדוכנים מלאה," פלטה במהירות. "אני ממש מצטערת."
אחרי שמוכר הפיצה הלך לדרכו, חמוטל נשמה לרווחה. איזה אנשים משונים יש בעולם.

12. המרתף
החלק המהנה ביותר בהפקת תוכן היה מרתף העינויים. סוג מבורך במיוחד של שחרור לחצים.
העוברים והשבים ברחוב הארבעה לא ידעו מאין בוקעות הזעקות, שנדמו באחת כשרוני סגרה מאחוריה את הדלת המבודדת וירדה במדרגות הסודיות שמתחת לאשכול.
ה"לקוחה" הראשונה שלה פרכסה בכל גופה. זו הייתה מרצה שהגיעה לכנס לא מוכנה ובלי מצגת והקריאה את ההרצאה שלה מהדף בקול מונוטוני. בשעות האחרונות היא נאלצה לראות את ההרצאה שלה שוב ושוב, בלופ אינסופי, כשידיה כפותות כדי שלא תוכל לעקור לעצמה את העיניים או לאטום את אוזניה. בפעם הבא היא תלמד את הלקח.
בכוך הסמוך ניסה צעיר אומלל להתמודד עם הפרעות מקהל של מענים מיומנים שהוכשרו היטב במשך עשרים ואחת שנות אייקון. הם קטעו את דבריו שוב ושוב ב"שאלות" עם ארבעה סעיפים ובלי סימן שאלה אחד לרפואה; הם הציקו; הם קיימו דיונים ביניהם בהתעלמות מוחלטת ממנו; הם ניסו להוכיח שהם חכמים יותר מהמרצה… רוני כמעט ריחמה עליו. רק כמעט. היא זכרה היטב מה הוא עצמו עולל למשתתפים האומללים של פאנל "נוער מרצה באייקון".
למרצים שאיחרו להרצאה של עצמם חיכה משחק התפקידים "חפש את מכונת הזמן": הם נשלחו למאה ה-14, למצוא את מכונת הזמן של האגודה, שתוכל להחזיר אותם להווה. אבל בכל פעם שהתקרבו אליה, היא עברה תקופה ומקום. שיקוי חיי הנצח הבטיח שלא יסיימו את העינוי מוקדם מדי. רוני החזיקה בכיסה את הנוגדנים, למקרה שבכל זאת יצליחו לחזור.
היא המשיכה אל המעונה הבאה. על מסך בוהק, בפונט אפור כהה על רקע שחור, באותיות זעירות, הוקרנה מצגת עמוסת טקסט מבולבל בתעתיק לאנגלית של מילים עבריות. המרצה שהכינה את המצגת במקור ישבה מולה וניסתה בכל כוחה להקריא את המילים. על כל טעות היא קיבלה מכת חשמל עזה. זה היה רק השקף השני. נותרו עוד ארבעים וארבעה, כל אחד גרוע יותר מקודמיו.
דרכה של רוני הובילה אותה ממעונה למעונה – מרצים שצעקו על המפיקים שלהם; מרצים שצעקו על מרצים אחרים; מפיק "בלט עם דרקונים" ששכח לכלול את עלויות ההזנה של הלטאות יורקות האש; כל חברי הפאנל הטרקי שנזכרו ברגע האחרון שלא מספיק להם מקרן הולוגרפי אלא הם צריכים סיפון הולו שלם; מרצים שדיברו על משהו שונה לחלוטין מהתקציר שהגישו; וטולקינאי אחד, שלא היה ברור על מה בדיוק הוא נענש.
כשיצאה לבסוף מהמרתף עלה חיוך רחב על פניה. אין כמו עבודה שנעשתה היטב.

13. רשימת מלאי
מאז ומתמיד אנשי הלוגיסטיקה של אייקון התקשו לפענח את המתמטיקה המשונה של האפסנאות. החוק הראשון של האחסנולוגיה אמר, "תמיד יחזור למחסן יותר ציוד ממה שהוצאת ממנו". החוק השני קבע, "מסת האנשים באפסנאות תגדל ביחס הפוך לצורך בהם". השילוב של שניהם הוביל לתופעות משונות.
איש לא ידע למשל מאין הגיע לאפסנאות הכור הגרעיני הזעיר. לא שזה מנע מנעם לשלוח אותו לפונדק, לחמם כריכים במקום המיקרוגל המקולקל – חלילה שמשאב זמין לא ינוצל. גם משבט החתולים, שצץ משום מקום כבר ב"עולמות" שעבר, זכה לשימוש מועיל כשהיו צריכים לחלץ את הילדים שטיפסו על עץ ליד העירוני ולא הצליחו לרדת.
גלילי האל-בד היו תופעה משונה במיוחד – כמה שהשתמשו בהם, הם רק התרבו. עטפו בהם שולחנות, מעקות, אפילו מרצים, הרכיבו מהם אוהלים, חיזקו את יסודות האשכול, ואל תשכחו את צפלין הסטימפאנק המפורסם של אייקון, ובכל זאת נותרו מהם קילומטרים רבים. "נס פך האל-בד", קרא לזה קובל בפעם הראשונה שגליל אל-בד יחיד הספיק לשלושה ימים.
איש גם לא הבין איך זה שלמרות האכיפה המחמירה של האיסור על כניסת אנשים לא מורשים לאפסנאות, הדוחק בחדר הלך וגבר. לא ייתכן שלוגיסטיקה והפקת תוכן לבדם מונים 700 אנשים, אבל הצפיפות הממוצעת בבירור לא ירדה מהסף הזה – אפילו אחרי האסון הקטלני של התמוטטות הר ה"היֹה יהיה".
הלשונות הרעות רמזו שאולי הצפיפות נובעת מהמוני הפיזיקאים, המתמטיקאים וחוקרי הכאוס שנהרו לאפסנאות אייקון לחקור את נפלאות האחסנולוגיה. התאוריות היו רבות, ועפר מתוקי אף הוכיח בדוקטורט שלו ש"החומר האפל" המסתורי בחלל הוא שאריות אל-בד מהאפסנאות. הנובל בדרך. גיוס תוכן ניצלו כמובן את ההזדמנות וגייסו מהם מרצים לאייקון 2018.
בקרוב מגיע הפירוק. מזל שמחסן העמותות גדול יותר מבפנים.

14. משמרת לילה
בשעות הקטנות של הלילה יצורי אייקון המבעיתים יוצאים לשחר לטרף.
מאז אייקון 2014 הידוע לשמצה איש לא הצליח להדביר את גופרי השחר הטורדניים, יצורי בלהות שנהגו לגשת ללנים בחדרים ולהציע להם בקבוקי מים טריים, או להזיז שק"שים מחדר לחדר, עם אנשים ישנים בתוכם.
בזמנו זה דווקא נשמע רעיון טוב, כשפלאוט החליט לשכפל גופרים לכל מקרה שלא יהיה. אף אחד לא היה יכול לחזות שהחשמל יקרוס בדיוק כשמפצל האישיות הגיע לשלב השלישי והמכריע. התוצאות היו הרסניות. וההתמזגות שלהם עם הטריבלים שאיזה אידיוט השאיר באפסנאות ("רק לרגע," הוא אמר) העניקה להם יכולות רבייה מופלאות. מאז, כל פעם שאייקון מגיע, הם מתעוררים בהמוניהם לפני עלות השחר, להוטים להושיט עזרה בכל מחיר.
שונית הייתה מותשת והלילה עוד לא התקרב לסופו. אמנם הירח כבר לא היה מלא, אבל עדיין מישהו צריך להפריד בין אנשי הזאב לערפדים, ולפרק את אוהל הניסויים שדוקטור מוות בנתה על הגג. העבודה של צוות לילה לא מסתיימת לעולם. התוכנית שלה חייבת לעבוד!
היא צמצמה את עיניה. כן, היא לא דמיינה את ההבהוב ליד חדר התיקים. גופרי השחר החלו להתאסף. היא פתחה את פקקי שישיית המים שלידה והחלה לדקלם את הלחש. קולה הלך וגבר בעוד הגופרים מתאספים סביב הבקבוקים – שום גופר לא יכול לעמוד בפני שישיית מים. זה היה הקריפטונייט שלהם. אט-אט החל זוהר לבקוע מהבקבוקים. הוא התחזק עם זמזום קולה, התלהט ואפף את הדמויות האפלות. נשמע פיצוץ והבוהק כבה בבת אחת. דממה השתררה.
כשעיניה הסתגלו שוב לחשכה, שונית חייכה – בתוך הבקבוקים הסגורים כעת רטטו צללים, להוטים לעזור אך כלואים. הלילה הם לא יעירו איש. צוות לילה שוב מילא את תפקידו.

15. כיבוי אורות
ברוכים הבאים לאירוע הסיום של אייקון.
הטקס יתחיל בחלוקת פרס איג-גפן, למבקר שהצליח להסתבך בצורה המצחיקה ביותר. המתחרים השנה הם: הנער שניסה לעשות בנג'י מהאשכול, אבל קשר את האל-בד לצוואר במקום לרגליים; המתנדבת שנתקעה בשער הבין-ממדי בכניסה לקופות ונוסף לה ממד חמישי; הבחורה שהתעקשה לנסות להיכנס למתחם דרך שער החניון ונטרפה כשנפלה לחפיר שורץ הפיראנות המוטנטיות; זה שנלחם בזירה נגד סופרמן. חברים – לא כל לובשי הגלימה באייקון הם קוספליירים; ומשתתפות הפאנל "סופרות מבקרות זו את זו". איזו טעות זו הייתה!
בסוף האירוע היזהרו לא להפריע למפרקים לארוז היטב את העולם, כדי שנקבל אותו תקין ושלם גם בשנה הבאה. זיכרו, אייקון אמנם ממשיך במסעו בין היקומים כל השנה, אבל יושבי היקום הזה צריכים להגיע למחסן העמותות בריאים ושלמים וארוזים היטב.
אנו מקווים שנהניתם באייקון 2017. המעוניינים להמשיך בחגיגה מוזמנים לקפוץ שני יקומים שמאלה, שם עומד להתחיל כבר מחר "אייקון 2017: תרביות", או לחכות לשבוע הבא ולקפוץ ליקום הדוקטור ל"אייקון 2017: תרבושים". איננו יכולים להמליץ בלב שלם על "אייקון 2017: שרב" שיתחיל מיד לאחר מכן, וגם לא על "אייקון 2017: צרבות", אבל "אייקון 2017: קרבות" ביקום 4782ג' יהיה מעדן, במיוחד ללארפיסטים שבינינו. להתראות באייקון 2018!