עדן 2 קראו למושבה החדשה. היא הוקמה במכתש הולדן במרחק של מאה קילומטר בלבד מהמושבה הראשונה על מאדים, ובניגוד לעדן 1, היא לא הייתה פתוחה רק למדענים ולטכנאים, אלא גם לבני ובנות משפחותיהם. בעוד חמש שנים תכננו לפתוח את המושבה גם לחברים קרובים, וזו הייתה התכנית של אגם ושלי. היא תגיש את הבקשה, אני אשלח את המסמכים מכאן, ונהיה שוב ביחד. החברות הכי טובות, כובשות ביחד את מאדים.
היו עוד מושבות במערכת השמש, בירחים של מאדים, בנוגה, ואפילו בחגורת האסטרואידים. כל מקום גדול מספיק לשכן עליו אדם ומערכת ייצור חמצן הפך לנדל"ן מבוקש. כולם מיהרו לצאת מכדור הארץ. "הבריחה מכדור הארץ", כך קראו לזה. בהתחלה העשירים, ואחר כך המדענים, המהנדסים והרופאים, ביחד עם הטכנאים, מפעילי הציוד הכבד והכורים הגרעיניים. מי שיכול להקים בתים ומי שיכול לגור בהם.
אגם הייתה גאולוגית, והייתה אמורה לצאת רק בעוד שנתיים, עם הגל השלישי למאדים, אבל יקינטון הייתה ביולוגית מולקולרית, מומחית לפוטוסינתזה של אצות, וכולם רצו כאלה במושבה שלהם. הן הצליחו למצוא הצעת עבודה לשתיהן, והמזמינים של יקינטון אפילו הסכימו לשלם על הטיסה של אגם. אבל אף אחד לא היה צריך עורכת דין, בייחוד לא מומחית לדיני מים. נשארתי מאחור, בכדור הארץ הננטש במהירות.
עוד חמש שנים. ניסיתי לתפוס את משך הזמן. כאשר הזימון מאגם יגיע, הביצית המופרית ברחם שלי כבר תלך לגן חובה. אולי אפילו אמצא מישהו להיות אִתו? אגם לא תוכל להזמין שלושה אליה בגלל קיצוב החמצן, אבל אולי, אם אמצא ביולוג מולקולרי משל עצמי…