פרק מחוץ לספירה – סליחה דותן!

האזנה לפרק

נושאים עליהם דיברנו בפרק

• השיגו עותק של "היה יהיה" שאהוד עורך!
• בואו למאורות! כנס מדע בדיוני בירושלים!
• הזכרנו בפרק את הראיונות עם ורד טוכטרמן ועם לילי דאי.
• הפוסט בו דותן התנדב לערוך את הפודקאסט (אין לינק לשיחה שבה שחף התנדבה לתמלל או לשיחה בה אהוד גוייס), והאייקון הראשון של דותן.
• פרויקט "בין הזמנים" של המגזין "בלי פאניקה", בו עדיין קיים לינק לפורום אורט, רק שהפורום עצמו כבר לא קיים.
• רמי שלהבת כותב על כנס ארמגדון.קון.
• פרק על קוספליי שאינה טורקיה!
• תוכניות כנסים קודמות סרוקות ונוחות לקריאה.
• מתודולוגיות היסטוריות ומתודולוגיות מחקר נוספות.

תמלול הפרק

 דותן – שלום, אני דותן צור, איתי שחף מרגלית, אהוד מימון וקרן לנדסמן. אנחנו מקליטים פרק בפסטיבל אייקון (מחיאות כפיים).

קרן – שלום וברוכים הבאים לפרק של עתיד מתמשך (מחיאות כפיים), פודקאסט על הקהילה שלנו, מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו עושים כאן.

אהוד – היום אני וקרן, שבדרך כלל מראיינים, נראיין את שותפנו להפקת הפודקאסט, שבלעדיהם הוא לא יכול היה להתקיים, דותן צור ושחף מרגלית, (מחיאות כפיים), ונבקש מהם שנתחיל ונבקש שיציגו את עצמם. שחף?

שחף – היי, אני שחף מרגלית, אני אעשה ספוילר, ואני אגיד שהשם של הפרק יהיה סליחה דותן בגלל שזה קורה ממש-ממש הרבה, שאנשים מתבלבלים. אני כן אגיד שבמהלך היום אני עוסקת בדברים פחות מעניינים, ואחר כך אני עושה דברים יותר מעניינים, כמו להיות חברה באגודה, בדוכן אגודה, אתם מוזמנים לבוא ולהיות חברים שלנו ולקבל "היה יהיה" מתנה!

דותן – אני דותן צור, בחיים האמיתיים אני דווקא עושה דברים קצת יותר מעניינים, אני עובד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, בנוסף אני עושה ייעוץ עסקי לחברה של משחקי קופסה ואני גם מתרגם בשבילם. בפודקאסט אני, כמו שהבנתם כבר, עושה את עריכת הסאונד.

קרן – אני קרן לנדסמן, אני בחיים האמיתיים רופאה מומחית באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, אני עוסקת בעיקר בסטטיסטיקה ופחות בבני אדם. אם אתם דו"ח אקסל, יש לי מה לעשות איתכם. אם אתם אנשים חולים, לכו לרופאת המשפחה שלכם. היא הכתובת. בפודקאסט, אהוד ואני ביחד בוחרים מרואיינים, מראיינים אותם, ואז נותנים לדותן לעשות את הקסם שלו.

אהוד – אני אהוד, ביום-יום אני עוסק בעריכה בעיקר, ובפודקאסט אני עושה מה שקרן אומרת לי, ויחד אנחנו מראיינים אנשים מהקהילה שלדעתנו מעניין לשמוע אותם ומה יש להם לספר על הקהילה ועל ההתפתחות שלה.

קרן – בואו נתחיל מלדבר על איך הגענו בכלל לפודקאסט. למה החלטנו לעשות פודקאסט?

אהוד – אז יום אחד אני הולך ברחוב בירושלים, ואני מקבל טלפון מלוקסמבורג, וקרן אומרת לי, בוא נעשה פודקאסט על הקהילה. תכף היא אספר לכם למה התחילה עם זה. ובניגוד לכל הציפיות שלה, אמרתי לה אוקיי. והתחלנו לדבר על מה בדיוק אנחנו רוצים לעשות בפודקאסט הזה, ואיך לעשות אותו, ובמה הוא יהיה קשור. וככה נוצר הפודקאסט. עכשיו בואי ספרי להם מאיפה כל העסק מתחיל.

קרן – אני צריכה ראשית להגיד למה כל כך הפתיע אותי שאהוד אמר לי כן, כי התפקיד של אהוד בחיים שלי זה להגיד לי לא. כשאני באה אליו ואומרת, "תקשיב, פנו אלינו, (סיפור אמיתי) מחברה שרוצה להרים צפלין ענק מעל מאורות, זה יעלה בדיוק כמו התקציב של כל הכנס!" התפקיד של אהוד להגיד לי לא. אז הפעם אמר לי כן. הכל התחיל באינטרנט, כמו הרבה דברים טובים, גם הרבה דברים רעים, אבל הרבה דברים טובים התחילו באינטרנט, וגם זה. נפלתי על איזשהו דיון, כבר לא זוכרת באיזה קבוצה, שאנשים טענו בלהט, אני עכשיו צריכה להסתכל על מישהי ספציפית מהקהל. אנשים טענו בלהט. "מעולם לא היה פה…", זה מוקלט, אתם לא יודעים שאני מסתכלת על ורד טוכטרמן, אנא חזרו לפרק מספר, מספר כלשהו שבו ראיינו אותה. מעולם לא היה פה, אני כבר לא זוכרת אם זה היה פנטזיה ישראלית, מדע בדיוני ישראלית, אי אפשר, מדע בדיוני ישראלית, זה היה פנטזיה ישראלית, "אי אפשר לכתוב פנטזיה ישראלית מעניינת". ואני הייתי כזה, אבל זה לא נכון, הנה רשימה. ואז עוד מישהו אמר, "באייקון מעולם לא היה זה וזה וזה", ואני פשוט התחלתי לקרוא את הדיון, והייתי כזה, "אבל זה לא נכון, אתם לא מכירים את ההיסטוריה שלנו!" זה נורא מעצבן אותי, וכשדברים מעצבנים אותי, אז אני א' מקטרת, ו-ב' חושבת איך אפשר לשנות את זה. ועלה הרעיון לפודקאסט, זה צמח על קרקע מאוד פורייה, כי כבר היו המון דיונים לגבי להקים ויקי של הקהילה, ולכתוב את ההיסטוריה שלנו, ושימור, והיו המון המון המון דיונים בועד ובכלל על איך אנחנו משמרים את ההיסטוריה שלנו כקהילה. אז מתוך זה צמח הרעיון של הפודקאסט, והיה לי מאוד מאוד ברור שאם אני לא אבוא ואגיד אני אעשה את זה, אלא אגיד שמישהו יעשה את זה, אז זה מישהו לעולם לא יקרה, ולכן התקשרתי לאהוד, כדי שאהוד יגיד לי "קרן זה רעיון גרוע, לאף אחד משנינו אין זמן לזה, וחוץ מזה, מה, כי איך, למה, איפה?", אבל במקום להגיד לי לא, הוא אמר לי אוקיי. אולי בווליום קצת יותר נמוך. שנספר איך גייסנו את שני האומללים שלימנינו, או שניתן להם לספר איך הם גויסו?

שחף – אז אני אגיד סוד קטן, לי קוראים שחף, ואני לא אוהבת פודקאסטים. אני לא אוהבת לשמוע דברים, אני לא אוהבת לשמוע ערוץ יוטיוב, אני לא אוהבת לשמוע רדיו, אני לא אוהבת לשמוע אודיובוק. אני בן אדם של מילים כתובות, ואני יודעת שאני לא הבן אדם היחידי, בגלל שבמשך הרבה שנים אני אשכרה עבדתי בזה, תמללתי עבור לקויי שמיעה באוניברסיטאות. ולכן כששמעתי על הפודקאסט, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה, מה יעשו אנשים שהם לקויי שמיעה, או שיש להם ADHD, או כל עניין אחר שמונע, מהם להתרכז באודיו. ואז אמרתי, אה, בוא נתמלל את זה. ואז אמרתי לקרן, "אני רוצה לתמלל את הפודקאסט". ואז היא אמרה, אוקיי. ומאז, אני פה.

(מחיאות כפיים)

דותן – הסיפור שלי הוא טיפה שונה. יש חבר קהילה, אולי כבר שמעתם עליו, הוא נקרא אורי ליפשיץ. ואורי ליפשיץ באחד מימי ההולדת שלו, אני חושב שהוא עשה את זה כמה פעמים במהלך השנים, הוא פרסם פוסט שבו הוא אומר, בשביל היומולדת שלי, אני רוצה שתכתבו לי מה אתם רוצים להשיג, אבל לא יכולים לבד. ואני רוצה שגם תעברו על שאר התשובות, ולראות אם יש משהו שאתם יכולים לעזור בו. וקרן כתבה, אני מתחילה פודקאסט, אני מחפש מישהו שיעשה עריכת סאונד. ואז אני אמרתי לעצמי, התעסקתי לי קצת בעריכת וידאו, אני אסתדר. שלחתי לה הודעה, וככה הגעתי לפודקאסט. 

קרן – (צוחקת) אני אוהבת את זה שאנשים אומרים, אני אגיד כן לקרן, מה יכול להשתבש?

אהוד –  17 שנים אחר כך… כנס בחורף בירושלים.

קרן – אהוד, אנחנו לא מדברים עכשיו על מאורות 2025 כנפי לילה, שיהיה ב-18 בדצמבר בירושלים.

דותן – רק נדייק, מאורות 2025 – שתיים.

אהוד – הפעם עם הקובץ. 

(צוחקים)

אהוד – אני רוצה לפנות לכם את השאלה הקבועה שבה אנחנו פותחים את כל רעיון שהפעם קצת דילגנו עליה, מסיבות טובות. ויש שאלה, איך הגעתם לקהילה, לאו דווקא לפודקאסט, ואיזה קהילה מצאתם כשהגעתם?

שחף – האמת היא, אני מאשימה עוד פעם את קרן. קרן עושה הרבה דברים, ובין השאר גם עושה סדנאות כתיבה. ואני לתומי השתתפתי באחת מהן. ואז אמרתי, וואו, לא ידעתי שיש קהילה של מדע בדיוני ופנטזיה בארץ. כי איכשהו הצלחתי לפספס את זה. ואז התחלתי לעקוב אחרי קרן, והתחלתי לראות שהיא עושה דברים מגניבים. ובין השאר את הפודקאסט. ואז התחלתי לתמלל פה. ואז מצאתי את עצמי מתנדבת בדוכן אגודה, ומצאתי פה אנשים מגניבים ומעניינים.

דותן – אני איפשהו בסביבות סוף יב', חבר טוב שלי בשם ערן, בקיבוץ בצפון שבו גדלנו, סיפר לי על… אנחנו שנינו חובבים, אבל לא ידעתי שיש יותר מדי חובבים, מחוץ לשיחות שלנו ולפורומים קצת, שעוד בתפוז היינו. ואז הוא סיפר לי על אייקון, על כנסים. הייתי רגע לפני הצבא, וגייסו אותי לפני עולמות, והייתי קרבי, אז לקח הרבה הרבה זמן, ובסופו של דבר, רגע אחרי שהשתחררתי, הגעתי פעם ראשונה לכנס עולמות… לא, סליחה, לכנס אייקון. מה שידוע בשבילי בתור גיימן-קון. וככה מצאתי את הקהילה. היא, למיטב זיכרוני, הייתה בסוף של הריבים בין הקהילות השונות על כמה אחוז הם מקבלים בהרצאות וכנסים, ורגע לפני הפיצוץ.

(כולם צוחקים)

דותן – מקום מעולה. ומצאתי קהילה מלאה באנשים מדהימים, שהיה לי כיף נורא לפגוש, ואני עדיין נהנה לפגוש אנשים חדשים. 

קרן – אנחנו הולכים מהכי צעירה להכי זקן.

אהוד – אוקיי (בטון מאיים).

קרן – אני הגעתי לקהילה פעמיים. פעם ראשונה הייתי בסקטור 972, מה שהיה כנס בודד לפני אייקון. שנה אחר כך הוא הופך להיות אייקון. אימא שלי מצאה בעיתון, אני מרגישה שאני צריכה להסביר פה הרבה דברים, עיתון זה נייר שעליו מדפיסים דברים, ואז קוראים אותו, כי לא היה אינטרנט עדיין, היה אינטרנט, אבל זה היה צ'ט רום וכאלה, שבו דיברו על כנס של מדע בדיוני, והיא באה אליי ואמרה, מקרינים שם סרט, הסרט היה הנער וכלבו, שעל פי סיפור של, נו, המיזוגן, הסופר מדע בדיוני. הנמוך.

אהוד – הרלן אליסון.

קרן – תודה.

דותן – זה השלב שבו אני נכנס, מבקש מהם להקליט מחדש את התשובה הנכונה וחותך.

קרן – אימא שלי מצאה בעיתון. אז הסרט על פי הספר של הרלן אליסון, על פי סיפור קצר, סליחה, של הרלן אליסון, והיא אמרה בואי נלך, ואכן הלכנו, ופגשתי שם הרבה מאוד מעמודי התווך, שמאוחר יותר שהפכו להיות של קהילת המדע בדיוני, אבל דבר נוסף שקרה ב-97 אני רוצה להגיד, ב-98, הייתי בסוף תיכון, אז 97 או 98, התחלתי ללמוד באוניברסיטה בחיפה. וכל קשר ביני לבין הקהילה נקטע לחלוטין, עד הרבה מאוד שנים אחר כך, כשבן הזוג שלי, יואב, כמו שאתם רואים, תמיד צריך להגיד לי לעשות דברים, ואז אני עושה אותם, אני לא באמת יוזמת דברים. יואב אמר, יש תחרות סיפורים קצרים של מדע בדיוני, והייתי כזה, אוקיי. על ימי הביניים, ואני כזה, וואט? אני יכולה לכתוב על דֶבֶר? הוא אמר לי, נראה לי שכן. זה היה פרויקט בין הזמנים, של רמי שלהבת, בבלי פאניקה. וכל הדברים האלה, אלה מכם שמאזינים לפרק, אנא היכנסו לתמלול באתר האגודה, ותוכלו למצוא שם את הלינקים. וכתבתי סיפור, ושלחתי אותו, והוא התקבל, והוא נערך. עכשיו, באותו זמן, כשנכנסו לאתר של בלי פאניקה, היה בקצה לינק לפורום אורט. וכשלוחצים על פורום אורט, היום כבר לא, אבל אז זה הוביל למקום מלא, מלא בגיקים, שמתדיינים על דברים כמו, מה הסוף של "המנון ללייבוביץ'?".

אהוד – פיצוץ ענק.

קרן – כן, מריבה ראשונה של אהוד ושלי. נמשכה ארבעה ימים בכתב. אז זהו, אני הגעתי פעמיים לקהילה בעצם.

אהוד – לא היה לי מושג שיש דבר כזה קהילת מדע בדיוני או חובבים. למרות שאני קורא מדע בדיוני מאז שאני זוכר את עצמי, אצלנו בבית כולם קראו מדע בדיוני, ואז חבר שלי בקיבוץ שבו גדלתי, יום אחד הראה לי מודעה בעיתון על ארמגדון קון. אני רואה מבטים ריקים. ארמגדון קון היה כנס שהאגודה התכוונה להפיק בסוף האמיתי של המילניום, דצמבר 2000, לא דצמבר 99, שהיה אמור להיות כנס גדול מאוד עם אורחים מחו"ל, חלק ממנו ייערך במגידו, כי ארמגדון והר מגידו וכו'. ואז קרה משהו קטן שנקרא האינתיפאדה השנייה, אבל זאת הייתה המודעות הראשונה שלי לזה שיש דבר כזה קהילת חובבים, והכנס הראשון שהגעתי אליו היה אייקון 2001, ומאז אני כאן.

קרן – כן, אני עכשיו חושבת אחורה, הכנס הראשון שהגעתי אליו, הייתי בהריון. אני לא אביך אנשים, אז זה שמונה עשרה שנה אחורה? תשעה עשר? אנחנו זקנים מאוד, אנחנו ממש זקנים. מה?

אהוד – אני לא… כן, אין מה לעשות.

קרן – בואו נדבר על התהליך של פרק בפודקאסט.

אהוד – אוקיי.

קרן – אז אני חושבת, אוקיי, אז כולנו התכנסנו לנו כאן, ואז היינו צריכים להחליט על מה אנחנו בפועל עושים. אז אני חושבת שמה שנעשה נלך לפי הסדר, שזה לא באמת לפי הסדר, כי דותן קודם, אבל זה לפי סדר. סליחה דותן, אם אתה יכול לחתוך את כל מה שאמרתי עכשיו, ואני מקליטה לך מחדש. זה מה שקורה בפרקים, הרבה פעמים, אני לא יודעת איך דותן עושה את זה הוא תכף יסביר, אבל אני בדרך כלל קולטת שאני מברברת, ואז כזה, סליחה דותן, בואו נקליט מחדש את המשפט הזה. 

קרן – אז אהוד ואני החלטנו שאנחנו עושים פודקאסט, היה לנו מישהי שתתמלל, היה לנו מישהו שיערוך, ואז צריך להתחיל לעשות רשימה. ויש לנו טבלה ענקית משותפת, שמורכבת מכמה טאבים. יש טאב אחד של רעיונות, שכל פעם שמישהו אומר, אה, ראיינתם את איקס, אולי תרצו לראיין גם את… והרשימה הזאת פשוט ארוכה, כל כך, אנחנו לעולם לא נגיע לקצה שלה. אהוד ואני בדרך כלל מחליטים פחות או יותר על חמישה, שישה ראיונות קדימה, ואז אני שולחת מיילים לאנשים, ואומרת, "היי, אנחנו מקליטים פודקאסט, אנחנו ממש נשמח אם תוכלו להתראיין אצלנו". לפני שהפודקאסט עלה, אז הייתי צריכה קצת להסביר יותר, עכשיו אני יכולה פשוט לתת לינק, זה נורא נחמד. ואז אנחנו מתאמים תאריך, ואנחנו עושים את כל ההקלטות בזום, כי סיבות טכניות שדותן יסביר עליהן. אהוד, אתה רוצה לדבר על התחקיר שאנחנו עושים?

אהוד – אינטרנט? לא, זה לא רק אינטרנט, אנחנו… הרבה מהאנשים האלה זה אנשים שאנחנו מכירים היכרות יותר עמוקה, פחות עמוקה, ואנחנו… יש לנו מושג לגבי מה הם עשו בקהילה, ואיך ולמה חשוב לדבר איתם. ומשם אנחנו ממשיכים על ידי זה שאנחנו הרבה פעמים אנחנו מקבלים שמות מהפניות של, "אה, דברו עם זה", אז אנחנו מדברים עם מי שהפנו אותנו, ומגבשים לעצמנו רשימת שאלות, ואנחנו כן הולכים לאינטרנט, כי האינטרנט הוא משאב מאוד חשוב, כי אנחנו יכולים לבדוק מי עשה מה, דברים שאנחנו אולי שכחנו, אבל הרשת זוכרת. ומתוך זה אנחנו מקבלים, מגבשים, סליחה, רשימת שאלות ראשונית שהיינו רוצים לערוך, שהיינו רוצים לשאול. סליחה דותן. לא, פשוט כל אחד מאיתנו חייב להגיד זה פעם אחת לפחות בפודקאסט.

ואנחנו מתחילים עם השאלות האלה, ואנחנו משתדלים לא להיות נוקשים מדי בראיון עצמו, אלא לזרום עם השאלות ועם השיחה לאן שהם הולכים.

קרן – אני כן אגיד שאנחנו, גם אהוד וגם אני מתעסקים מאוד עם מילה כתובה. אני סופרת, אהוד עורך, אנחנו מתעסקים הרבה מאוד עם טקסטים, ולכן הראיונות של אנשים מהקהילה שאנחנו מכירים הרבה יותר קלים מהרבה בחינות, כי לא רק שאנחנו מכירים את הרקע, אנחנו גם יודעים איפה לחפש. הראיונות היותר מאתגרים זה כשאנחנו מראיינים אנשים מקהילות שאנחנו לא מכירים מספיק טוב. קהילות של קוספליירים למשל, קהילות של משחקי תפקידים, זה הרבה הרבה יותר מורכב, ולפעמים אנחנו מתחילים את הראיון בלי להקליט ושואלים מראש "איזה שאלות תרצו שנשאל אתכם?" כדי שנוכל לשאול את השאלות הנכונות. הרבה פעמים גם תוך כדי הראיון אנשים נזכרים בעוד דברים שהם רוצים להגיד, ואז אנחנו מוסיפים את זה בסוף ואז דותן צריך לבלות שעות בלסדר את הכל על פי הסדר.

אהוד – לדעתי זה הנקודה המושלמת לעבור לדותן שיספר מה הוא עושה.

קרן – סליחה דותן.

דותן – אז אני אתחיל ב-אנחנו עושים את הראיונות בזום. היו לנו כמה אתגרים. אחד זה שאחת המראיינות חיה בלוקסמבורג, שזה קצת רחוק, אז אנחנו צריכים איזושהי דרך להתקשר בצורה נוחה. בנוסף אנחנו צריכים איזושהי אפליקציה שתהיה נגישה לכולם. עכשיו, בזכות הקורונה זום הפכה להיות אופציה מאוד טובה. יותר מאוחר גם גילינו שזום מקליט ערוצים נפרדים לכל בן אדם שמדבר, וזה מאוד נוח כשקרן מתפרצת לדברים של אהוד, בטעות, נגיד, לדוגמה, כללית

(צחוקים)

דותן – ואני צריך להנמיך אותה או להשתיק אותה כדי שישמעו את מה שאהוד ניסה להגיד. לפעמים. אז ככה בחרנו את הפלטפורמה. לגבי שאר העבודה שלי, אני מקבל פרק שנקרא raw של כל הרעש וכל הדברים שקרו עם איכויות מיקרופון משתנות ודברים כאלה, כי אנשים מדברים מהמחשב שלהם או מהפלאפון שלהם. אני עושה איזשהו ניקיון כללי של הערוצים. אז אני עושה איזושהי עריכה מאוד כללית על גמגומים, כשיש קטעים שהם אשכרה אומרים לי בלייב את זה תוריד, אנחנו חוזרים לעשות את זה שוב, ודברים כאלה, ואז אני מוציא איזשהו, זה נקרא רף קאט. את הרף קאט אני מעלה לדרייב כדי שקרן ואהוד יוכלו לעבור עליו לראות, קרן פתאום עושה כזה, זה לא כדאי שנפרסם כי זה לא נעים, אז בוא נחתוך את זה וכל מיני דברים כאלה. ואחרי שאני מקבל את הפידבקים אני עושה ראן נוסף של עריכה ואז אנחנו מוכנים לצאת עם הפרק.

שחף – אז מה שאני מקבלת זה בעצם את הפרק הערוך, ואני אגלה לכם סוד שבהתחלה אני הייתי אשכרה יושבת ומקשיבה לכל פרק, וכותבת בזמן אמת כל מילה שנאמרה, ואז הייתי צריכה לעצור ולהריץ אחורה, ולעשות במהירות חצי, ודברים שלא הקשבתי להאזין פעם שלישית, ואז נכנעתי לפלאי הטכנולוגיה ועברתי למה שנקרא voice to text שזה דבר נפלא ונהדר ואני ממש ממליצה. זה לא gpt וזה לא ai יש טכנולוגיה שלפעמים עוזרת. מה שכן זה עדיין לא מדויק במאה אחוז, ובמיוחד שקרן ואהוד לפעמים משתמשים בכל מיני מושגים או שמות שה voice to text והתוכנה לא באמת מכירים. נגיד קוספליי, אני חושבת שזה התעקש לתקן את זה לטורקיה.

(צחוקים)

שחף – אז עברתי על התמלול, וזה היה כזה, "כן אני מאוד אוהב לעשות טורקיה, אני חבר בקהילת (צחוק) אני חבר בקהילת הטורקיה מאז 2018 מי שרוצה להצטרף…" כן, זה האתגר. ואז אני עוברת על זה. אני גם צריכה להפריד בין כל הדוברים, כדי שיהיה יותר נוח לקרוא את זה, אז אני כותבת קרן, ואז את מה שהיא אומרת, אהוד את מה שהוא אומר המרואיין, מה המרואיינת מה שהיא אומרת, קרן, צחוק, אהוד, צחוק, מרואיין ממשיך לענות על השאלה… ואז אני מעבירה את אל אהוד ודותן וקרן לאישור סופי.

אהוד – אני כן רוצה להעיר משהו קטן לגבי מה שדותן אמר. כשאנחנו אומרים לפעמים 'אולי את הקטע הזה לא כדאי שנכלול', יש לזה שתי סיבות. אחת היא שכולנו בני אדם וכולנו עלולים להיפגע, והקהילה יש בה את המתחים שלה, כמו שאני בטוח שכולכם מכירים והמטרה שלנו היא לא לעורר מתחים ולא לעורר יריבויות אלא לתעד את מה שקרה. והשנייה היא חוקי תביעות דיבה.

קרן – כשאנחנו מקבלים את הטקסט משחף אז אנחנו עושים שני דברים. אחד זה גם תוך כדי הראיון, בדרך כלל כשאנשים מזכירים מושגים כמו למשל, ארמגדון קון, אז אנחנו כבר פותחים טאב של ארמגדון קון ואני שומרת את הלינק, ושתיים אני עוברת מחדש על התמלול לסדר את הטקסט טיפה ולוודא שיש לינקים, כי חלק ממה שחשוב לנו זה גם לייצר את הרשת. אנחנו הרי לא עובדים בוואקום. ולייצר את הרשת לייצר את הלינקים לדברים שקיימים, לדברים שהתרחשו, ובאמת לאפשר למי שנכנס לתמלול ומי שנכנס לאתר, כי כל פרק עולה עם דף משל עצמו, לראות באמת באיזה עולם הדבר הזה קרה. אחד הדברים שקרו, ואנחנו נצטרך לעשות על זה פרק אהוד, זה שאהוד סרק את כל התוכניות של כל הכנסים מאז ומעולם שגם הם…

אהוד – את מה שהיו לי בבית.

קרן – כל התוכניות של כל הכנסים מאז ומעולם, לפני שעברנו לתוכניות אונלייניות. ויש שם המון המון המון מידע, שאנחנו נצטרך לעשות על זה פרק על תיעוד נוסף. 

קרן – אז עכשיו מה שהולך לקרות זה ככה. אנחנו נפתח לשאלות מהקהל. אין לנו המון זמן, אז אנחנו נבקש בהצבעה, אני אגיד לאן זה הולך, כאילו מי יכול או יכולה לשאול שאלות, אתם תדברו אל המיקרופון שפה… וואי דותן נצטרך לחתוך כל כך הרבה, אלוהים, אני מצטערת, זה אחרי שאמרתי, "אל תדאג נעשה פרק בלי עריכה"…

אהוד – כמה חבל ששכחנו לקחת את הקובץ והכל הלך לאיבוד.

קרן –  אוקיי אתם תדברו ישירות למיקרופון, שאלה אחת, ואז אנחנו נקבל בחזרה את המיקרופון ואז נוכל לענות. אוקיי אל תדאגו, אחרי העריכה זה יישמע מה זה שיחה אינטליגנטית. אתם תצאו מה זה חכמים, בדרך כלל אחרי העריכה של דותן אני כזה "וואי יצאתי מה זה אינטליגנטית הייתי שמחה להכיר את הבן אדם הזה ששואל לעניין עונה תשובות חשובות…". אוקיי אז מי יש לו, לה שאלות חשובות. בבקשה, גברת טוכרטרמן, אחת המרואיינות. מחיאות כפיים!

ורד – השאלה שלי לגבי העובדה שבעצם כשמסתכלים על הפרקים, שומעים אותם או קוראים אותם, מגלים שהם לא תמיד תואמים אחד את השני כי למרואיינים שלכם, כל אחד מהם יש פרספקטיבה משלו, וזיכרון משלו האם אתם רואים בזה באג או פיצ'ר.

קרן – חד משמעית פיצ'ר לדעתי זה מגניב. זה חלק ממה שאנחנו רוצים לעשות. הרי כל אירוע, כל דבר שקורה, יש לו באמת כמה נקודות מבט. ובאמת הקטעים האלה שמישהו שאומר אני עשיתי אני עשיתי או ככה זה קרה או ככה זה קרה, זה בדיוק הסיבה שעשינו זה כדי לשמוע את הקולות שאומרים מה קרה. עכשיו אהוד יענה תשובה אינטליגנטית וחכמה.

אהוד – לא אני סתם אגיד שבהכשרתי האקדמית בעבר אני היסטוריון אז אנחנו רגילים לזה ברור שזה יהיה ככה. ואם כן נגיד משהו טיפה יותר רציני על העניין הזה, ואני כאן מדבר על היסטוריה, אם מישהו יום אחד ירצה להשתמש במשאבים האלה כדי לכתוב את ההיסטוריה של הקהילה, זה זהב. כי זה מה שהיסטוריונים אוהבים.

קרן – לילי דאי, גם כן מאחד הפרקים האהובים עלינו ביותר.

לילי –  אני רציתי לשאול אם יש מישהו שאתם ממש צריכים לראיין, לדעת אנשים בפנדום שאולי מסתובבים באזורים קצת שונים מכם, מכירים אנשים קצת שונים מכם איך פונים אליכם? איך מציעים רעיונות למרואיינים?

אהוד – אימייל לקרן. או אליי. לא ברצינות, אנחנו תמיד שמחים לראיין את מי שאנחנו לא יודעים עליהם, בגלל שאנחנו לא יודעים עליהם. אני נורא בן אדם של ספרות, גם קרן, אבל כל העולמות האלה של קוספליי, אנימה, מנגה, עולמות שזרים לי לגמרי וזה כמה מהראיונות הכי מעניינים שהיו לנו.

קרן –  אז כן, אימייל. אני אגיד שיש מישהו שהייתי מאוד שמחה לראיין אבל הוא הבריז לנו ב-2016, והראיון הראשון שעשינו היה עם דוקטור עמנואל לוטם, כמייסד האגודה למדע בדיוני ופנטזיה, המתרגם שכתב את הספר שהכניס אותי למדע בדיוני, איש משכמו ומעלה, וסיימנו את הראיון בלהגיד "יש לנו עוד כל כך הרבה שאלות אליך, אנחנו עוד נדבר שוב". חלק מאסיבי, המטרה של הפודקאסט היא לייצר את ההיסטוריה שלנו, המטרה של הפודקאסט היא לראיין כמה שיותר אנשים מכמה שיותר קהילות שונות, כדי לייצר באמת את הקהילה שלנו. אז בבקשה תשלחו לנו אימייל, וחלק ממנו זה גם לייצר את הזיכרון שלנו.

רום – אז היי, אני קוראים לי רום,  אני מאזין לפודקאסט. עניין אותי מה לדעתכם הדבר שהכי מעניין או מפתיע שלמדתם או גיליתם ממרואיינים בפודקאסט שלא ידעתם לפני.

שחף – אז מה שאני למדתי מהראיון הראשון שאני תמללתי עם עמנואל לוטם זה מקור השם אייקון. מסתבר שזה אי-קון, איזראל קון, לא ידעתי את זה.

אהוד – אני האמת, צריך זמן לחשוב. הראיון עם לירון אפריאט היה מרתק בעיני, כי שוב, אנחנו נכנסים לעולמות של קוספליי ואנימה, ולירון חוקרת את, אני מקווה שאני לא חוטא למה שהיא אמרה, היא חוקרת את השאלה איך קוספליי מאפשר לנשים ביפן ליצור מרחב פרטי משלהן, שהוא מנותק משאר המרחבים החברתיים שלהן. שזה היה משהו שאני בחיים לא הייתי חושב עליו. זה אחד הדברים שנחרתו ביותר בזכרוני.

דותן – זה לא מרגיש לי משהו מאוד מיוחד, מרגיש לי משהו מעניין שנתקלתי בו ולא הכרתי לפני, ואני מכיר את הפילקיה מאוד מבחוץ. מאוד מאנשים שיושבים בחדר סגל ומזמזמים שירים ודברים כאלה, ותמיד השירים המוכרים שכולם מכירים וזה. ואז בראיון עם דןה, שזה הראיון האחרון שיצא לפני זה, היא סיפרה שיש המון פילקים שאנשים באים ומבצעים אותן ואף אחד לא שמע על השיר המקורי בכלל, וזה פשוט שיר שעובד, עם סיפור שעובד, וזה נפלא לדעתי.

קרן – אני הולכת לענות את התשובה הקלישאתית, ואני מתנצלת בפני המאזינים וועד העובדים, כל ראיון אני מגלה משהו חדש. אני נורא נהנית מזה. בדרך כלל אפשר לשמוע את הנקודה שבה אני כזה או מיי גד, רילי. וזה פשוט כיף. זה פשוט כיף. אני כל כך נהנית, ממש נהנית.

שקד – היי, אני שקד פלגי, מעניין לדעת איך בעצם כותבים היסטוריה של משהו שעדיין מתרחש, זאת אומרת, התחלתם לראיים כמובן את עמנואל ואת האנשים שהיו מדור המייסדים, אבל הקהילה עדיין חיה ומתפתחת, איך בוחרים את מי לראיין גם יותר קדימה בהיסטוריה?

אהוד – בסופו של דבר אנחנו מנסים לראיין את מי שעשו ועושים. היסטוריה היא תהליך שמתרחש כל הזמן, וגם לראיין את עינת סיטרון על מה שקרה אתמול בבוקר ולמה התעכבה הפתיחה של השערים יכול להיות תיעוד היסטורי נורא מעניין. אלה סוג האנשים שאנחנו מחפשים. יש עולם שלם של היסטוריה של הקהילה שאנחנו פחות מגיעים אליו, שזה נקודת המבט של הקהילה, כי עליכם אנחנו לא שומעים. וזה יכול להיות מעניין לא פחות, לראות איך הקהילה מתגבשת בעיני מי שנמצאים אולי פחות במרכז העשייה, אבל עדיין הם חלק מאוד מוחשי של הקהילה. אפשר להרים כנסים מהיום ועד מחרתיים, אם אף אחד לא יבוא הכנס לא יתקיים. אז הקהל הוא היסטוריה של הקהילה באותה מידה של הסגל.  

(מחיאות כפיים)

דותן – (משתעל)

קרן – אתה צריך להגיד סליחה דותן.

דותן – סליחה דותן. אני רק אציין שהשם של הפודקסט הוא עתיד מתמשך וזה בדיוק מתקשר לשאלה שלך, אנחנו מתעדים את מה שהיה, את מה שקורה ובתקווה ככל שנמשיך אנחנו נמשיך לתעד את הדברים החדשים שקורים.

קרן – מכיוון שאהוד דיבר על מתודולוגיה היסטורית אז אני מרשה לעצמי לדבר על מתודולוגיה של יצירת מדגם, נקראת snowball, כדור שלג, כמו שכדור שלג מתגלגל וצובר עוד ועוד אנשים, אז הרעיון שמאתרים אנשים מסוימים ואז אומרים להם ואת מי עוד היית שואל על זה, ומייצרים לאט לאט רשת הולכת וגדלה של אנשים לשאול, כל ראיון שלנו כמעט נגמר, אתם לא שומעים את זה כי זה אחרי שאנחנו סוגרים ואז אנשים אומרים רגע נזכרתי בעוד משהו להגיד ואז אנחנו מדליקים מחדש ואז אומרים סליחה דותן, זה תהליך שלם, כמעט כל ראיון הוא ואת מי עוד כדאי לנו לראיין על הנושא הזה. וכמו שלילי שאלה קודם, מיילים שמגיעים אלינו ואומרים שימו לב, כדאי לכם לראיין את זה ואת זה, יש לנו הרבה חלומות והרבה תכניות. אני דיברתי על הטאב של הראיונות העתידיים, אבל יש לנו גם הטאב של הראיונות הנוכחיים שכבר הוקלטו, ואת מי עוד המליצו לנו לראיין ואיזה לינקים קשורים לאיזה ראיון, ומה השם של כל פודקסט כי אנחנו משתדלים שהם יהיה קשור למשהו שנאמר בפודקאסט. דותן, מה היית שמח שיקרה בפודקסט?

דותן – זאת שאלה מאוד כללית. אני פשוט אוהב את מה שקורה. אני אוהב את זה שאנחנו נכנסים לתחומים שאני אישית לא בהכרח מכיר, תחומים שאני מכיר ואתם לא מכירים, לערבב יותר את הקהילה הזו, לאפשר למי… כולנו אוהבים להגיד, הרבה מאתנו אוהבים להגיד שאנחנו אול אראונד גיק, אבל בואו, אף אחד מאיתנו לא מכיר הכול, אז אני חושב שככל שאנחנו נכנסים לעוד נושאים ועוד נושאים, אנחנו מאפשרים יותר ויותר למאזינים שלנו להגיע ולהכיר יותר ויותר את הקהילה בכללותה. שאני חושב שזה משהו מאוד מאוד, שאנחנו מאוד צריכים להמשיך לדחוף לכיוונו.

שחף – אני מבינה שזאת גם השאלה אלי, אז אני אחזור על התשובה שדותן אמר, ולו רק בגלל שאני מסכימה אתו. אני באופן אישי חדשה יחסית בקהילה, ואני לא אומרת את זה בקטע רע או של התנצלות, אלא כי זו הקהילה, כי כל אחד מגיע אל הקהילה בזמן אחר ובזמן שמתאים לה, מתי שזה מזדמן, והיופי של הפודקסט זה שהוא מדבר על העבר, ובאמת כל תכנית וכל פרק וכל ראיון אני לומדת המון המון דברים, חלק על דברים שאני קצת מכירה, חלק על דברים שאני בכלל שלא מכירה, חלק על דברים שידעתי שהם קיימים אבל לא הכרתי, וחלק על דברים שבכלל לא ידעתי על קיומם. ואני שמחה ומצפה בקוצר רוח לראות מה יהיו הראיונות הבאים.

אהוד – הבעיה היא שאני הכנסתי את עצמי לאובססיה כי אני חושב על השאלה איך אפשר לראיין קהל. איך אפשר לעשות איזשהו פרק עם האנשים שבאמת פחות במרכז העשייה. אבל אני כן אומר שאני מאוד אשמח לראות את הפודקסט ממשיך ומתפתח כפי שהוא.

קרן – אני יכולה לגלות לכם שהייתה לנו תכנית סודית באייקון להסתובב עם טייפ רקורדר, לא טייפ רקורדר, קוראים לזה סלולרי בימינו, דרך להקליט אנשים.

אהוד – היא הייתה כל כך סודית שאפילו אני לא שמעתי עליה.

קרן – דברנו על זה.

דותן – גם אני לא ידעתי.

קרן – דברנו על זה…

שחף – אם זה לא כתוב אני לא יודעת מזה.

אהוד – קרן והקולות בראש דברו על זה.

קרן – קרן צוחקת

קרן – דברנו על זה שנקליט אנשים ונשאל אותם איך הם הגיעו לקהילה. אה, כן, פתאום אהוד מהנהנן, כן, דברנו על זה…

שחף – אני רק אגיד בתור אדם שלא אוהב פודקסטים אבל כן אוהבת היסטוריה, שיש עוד דרכים לתעד את הקהילה חוץ מפודקסט. אפשר לכתוב. רק אומרת.

קרן – כן, אנחנו נותנים לך לתמלל ואז יש חומר כתוב, לא הבנתי. אני רוצה להתחיל בלהגיד תודה רבה לכם שהקשבתם, שבאתם… (מחיאות כפיים). כל פעם שמישהו מגיב או מגיבה בפייסבוק או בטוויטר או בבלוסקיי או באתר האגודה, אשכרה יש לנו תגובות באתר האגודה והם לא ספאם, הם של אנשים אמתיים, שאומרים וואו, איזה מגניב, לא ידעתי. זה כזה כיף, תמשיכו, זה מאוד… לעשות פודקסט זה קצת לצעוק לחלל ריק ולהגיד סליחה דותן מדי פעם, וזה כל כך כיף כשיש פידבקים, זה נהדר. דבר שני, פרקי עבר ותמלולים אפשר למצוא באתר האגודה, תחת הכותרת "הסכת – עתיד מתמשך". בואו למאורות, למי שמאזינים יהיה לינק באתר. ולכו לקחת, לעשות חברות באגודה ולקבל את היה יהיה, אסופת סיפורים ספקולטיביים בעריכת האחד והיחיד, אהוד מימון.

שחף – תודה רבה לכל מי שהיה, ולכל מי שהיתה, לכל מי שמחא כפיים ולכל מי שחייכה. אנחנו שמחים להיות פה, אנחנו מאוד מתרגשות, לפחות חלקינו מתרגשות, לא יודעת לגבי השאר. ונתראה בפרק הבא, תודה.