הכותב הוא חבר אגודה, אך פוסט זה מייצג את דעתו בלבד
פרס גפן הוא אחד הפרסים הספרותיים הוותיקים יותר בארץ. הפרס המוענק מאז 1999 עבר הרבה מאד גלגולים. במקור היו רק שני קטגוריות: "ספר המדע בדיוני המתורגם" ו"ספר הפנטזיה המתורגם", אבל עם הזמן נוספו עוד והיום יש לנו חמש קטגוריות שונות כאשר הקטגוריה המעוררת הכי הרבה דיון בשנים האחרונות היא קטגוריית ספר המקור.
קטגוריית ספר המקור היא אחת משתי קטגוריות פרס הכוללות מרכיב כספי (ביחד עם קטגורית הסיפור הקצר). סיפורים וספרים אלה נכתבים במקרים רבים ע"י חברי וחברות הקהילה שתרמו רבות לקידום ושגשוג ז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה בארץ: בהעברת סדנאות, ביצירה, בהתנדבות בכנסים, בהגשת תוכן באותם כנסים, ביצירה וגם בטיפוח הדור החדש. מדובר בקהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וכשאחד מאיתנו זוכה אנחנו שמחים. אכן מדובר בפרס "חביב הקהל", מונח שלא כתוב בשום מקום, אבל הוא חלק מהותי מזהות הפרס.
חלק אחר, מהותי לא פחות, הוא לקדם ספרים וסיפורים ספקולטיביים טובים. כאשר השאלה מהו "טוב" היא בעצמה שאלה שנויה במחלוקת. האם ספר טוב הוא ספר שעבר עריכה? ואם כן, איזה סוג עריכה? מה קורה במצבים שבהם הקהל מחבב ספר לא ערוך? האם אנחנו צריכים למנוע ממנו להתמודד?
אלה שאלות מאד חשובות, והתשובה להן תלויה מאד בזהות הפרס. ספר טוב הוא לא בהכרח ספר שהוא חביב הקהל וספר שהוא חביב הקהל הוא לא בהכרח ספר טוב. באנגלית קיימת סדרת פנטזיה הנקראת "The Wandering Inn". מדובר בסדרת פנטזיה אינטרנטית הארוכה בעולם, בעל קהל קוראים אדוק המונה כמה עשרות אלפים. הסופרת, Pirataeba לא משתמשת בעריכה מקצועית, קהל הקוראים הוא זה המציע תיקוני לשון ועריכה לתוכן החדש והסופרת עורכת ומתקנת בהתאם להערות הקוראים. הסופר הישראלי, נחמן וונדי, משתמש במודל דומה: קבוצת קוראי בטא מאד קפדנית. מודל זה יכול להוביל לתוצאות טובות לפעמים, אבל גם הרבה פעמים לא.
אם זהות הפרס היא "חביב הקהל", והקהל מחבב ספר מסוים, אין מקום להתערב ולשים דרישות עריכה על הספרים הזכאים להתמודד. אם זהות הפרס היא "הספר הטוב ביותר", אז יש יותר מקום לשים דרישה כזאת כי ספרים ערוכים לרוב טובים יותר מספרים לא ערוכים.
(הערת אגב: דרישה כזאת לא קיימת בפרס הוגו או בפרס נבולה).
עוד נושאים הקשורים לזהות הפרס: האם פרס גפן אמור לשמש כקטלוג של כל הספרים הספקולטיביים היוצאים בארץ? בשנים האחרונות היא אכן מרגישה כזאת כשבשלב א של הפרס הוועדה שוקדת להגיש לחברי האגודה למדע בדיוני ופנטסיה רשימה של כל הספרים החדשים הספקולטיביים שיצאו. בהרבה מאד מקרים הסופרים בכלל לא מודעים לכך שהספר שלהם נמצא ברשימה ולפחות במקרה אחד הסופרת התנגדה נחרצות לכך שהספר שלה היה כלול. הרשימה הארוכה לא באמת תורמת לקהל המצביעים לבחור את ספר "חביב הקהל" ואני בספק אם היא עוזרת לבחור את הספר הטוב ביותר, אבל היא בהחלט מקדמת את הז'אנר כשקהל הקוראים נחשף לכמות העצומה של כותרים חדשים שיצאו. אני אישית יכול להעיד שרכשתי לא מעט ספרים שאילולא הרשימה של שלב א' בחיים לא הייתי נחשף אליהם – אבל האם זו מטרת הפרס?
גם נושא הספקולטיביות וקטגוריית הגיל קשורים לשאלת הזהות. ראינו את זה למשל ב-2017, כשהמלך צ'ינגיס הראשון היה מועמד לפרס גפן והתעוררו לא מעט שאלות בנוגע לזכאות של הספר בגלל היעדר ספקולטיביות. שני ספרי ילדים זכו בשנים האחרונות בפרס גפן: "העולם שמתחת לשטיח" מאת לי עברון, ו"שגרירות השדים"
מאת יהודית קגן. מצד שני, ספר הילדים הקלאסי, מאלאדר קסם הקמע מאת ליאת רוטנר לא היה זכאי להתמודד לפרס (הספר השני כן). לאורך השנים, נפסלו לא מעט ספרי ילדים ולצד הדיון על פיצול קטגורית הנוער מהמבוגרים יש דיון לא פחות חשוב על ספרי ילדים (כולל מהו ספר ילדים).
אם מטרת הפרס היא לפרגן ליוצרים מהקהילה, "חביב הקהל" אז ברור שאנחנו צריכים לתת לספרים שלהם מקום להתמודד אפילו אם נוצרים מצבים בהם "העולם שמתחת לשטיח" ו"מי רוצה כח על?" מתמודדים מול "נשמות" מאת רועי חן ו"הוא לבדו" מאת שרית ברזלי. "נשמות: היא יצירה גאונית בעיני, אבל רועי חן (עד כמה שידוע לי) הוא לא חלק מהקהילה. פיצול לשתי קטגוריות של מבוגרים מול נוער לא יפתור את הבעיה הזאת, אלא אם הולכים בכיוון של נוער וכללי ואז ספרי הילדים יוכלו להתמודד ביחד עם ספרי המבוגרים.
אם מטרת הפרס היא למצוא ספר טוב אז יותר הגיוני לנסות ליצור שתי קטגוריות מגובשות יחסית של "נוער בוגר" מול "מבוגרים" אפילו אם המשמעות היא להשאיר ספרי ילדים שנכתבו ע"י חברי וחברות הקהילה בחוץ. משהו שאני חושב שרוב חברי וחברות הקהילה (ואני ביניהם) יתנגדו לו כי פירושו פגיעה והדרה מהפרס של קבוצה שתרמה רבות לקהילה לאורך השנים.
כשמכניסים את קטגוריות הספרים המתורגמים הנושא מסתבך עוד יותר האם הפרס הוא למתרגם או ליצירה? אם הוא למתרגם, אז אולי כדאי להתיר תרגום מחדש של ספר שהתמודד בעבר. אם הפרס הוא ליצירה עצמה אז לא.
ואולי היחס שלנו ליצירות מקור ויצירות מתורגמות צריך להיות שונה? יש הבדל בין ספר שנכתב ע"י יוצר ישראלי לספר שנכתב בחו"ל.
אפשר למצוא פתרונות טכניים כאלה ואחרים של פיצול קטיגוריות והוספת דרישות זכאות, אבל בעיני פתרונות אלו צריכים להגיע אחרי שמתגבשים על זהות הפרס, מה המטרה שלו ומעדכנים את התקנון והאתר (הלא מעודכן) בהתאם.
יש הרבה שאלות חשובות ומעניינית על השינויים בפרס. עם זאת, לדעתי מטרת הפרס וזהותו ברורים מאד. זה לא פרס קהילה. זה פרס לקידום היצירה הספקולטיבית בארץ, בדגש על יצירה מקורית. ככזה, הוא פשוט נותן הכרה, כבוד ופרסום ליצירות ספקולטיביות.
לכן גם כל הספרים וכל הסיפורים הקצרים שיצאו באותה שנה בתחום הספקולטיבי מועמדים, שהרי המטרה היא פרסום. ונראה מהפוסט שלך שזה אכן עובד.
פשוט, כיוון שפעם הייתה קבוצה קטנה יחסית של כותבים כותבות קוראות וקוראים ובאמת כולם הכירו אחד את השנייה, בהגדרה כמעט כל מי שהייתה מועמדת לגפן הגיעה לאייקון.
בשנים האחרונות של פריחה וזה משמח מאד (חלק משמעותי ממנה לדעתי זה בגלל הכנסים הפעילויות אחרות של האגודה) וזה כבר לא המצב. מטרת הפרס מעולם לא הייתה, ולא תהיה, לפרגן לאנשים מהקהילה. קודם כל , זה לא לפרגן, ובטח לא רק לאנשים מהקהילה.
ופרס גפן הוא אכן פרס בחירת קהל. זה לא דבר רע. וזה לא הופך אותו לפרס "חביב הקהל" שמהביטוח משתמע יש מקומות מכובדים שזוכים ופרס גפן הוא רק משהו נחמד שהקהל מחבב.
יש יתרונות וחסרונות לכל שיטת הצבעה, אבל זה שהספר נבחר על ידי הקהל לא אומר שאי אפשר להעמיד גבולות גזרה של מה שמועמד. זה שני דברים שונים לגמרי. כמו שזה ממש הגיוני להגיד שזה פרס ספקולטיבי, אפשר להגיד שזה פרס לספר ספקולטיבי שעבר עריכה ספרותית. זה למעשה מה שקורה בפועל, זה רק לעגן את זה בתקנון.
מסכימה שההחלטות על פרס גפן צריכות להיגזר מהמהות שלו, אבל היא ברורה ומובחנת : לקדם יצירה ספקולטיבית בישראל , בדגש על יצירת מקור.
אתחיל מדעותיי לגבי ההצעות שנידונו באספה ואז אפרט:
כן לעריכה ספרותית, כן לפרס נפרד לספר נוער צעיר,
לא לפרס לספר ביכורים
לא להכללת תרגומים מחדש בקטגוריות התרגום הרגילות, אך להוסיף קטגוריה אחת ל-5-10 שנים על תרגום מחדש, בשאיפה שגם יהיה בה פרס כספי למתרגמ.ת.
אני לא מספיק מודעת להיתכנות הכלכלית; אלו דעותיי בעולם מושלם.
כן, גפן הוא פרס קהל. פרס קהל, מעצם הגדרתו, אינו פרס שופטים ואינו תו תקן גבוה לאיכות. גפן מראה לנו מה הקהילה קוראת כרגע ומה מדבר אלייה, ולא מה הספר הכי איכותי שיצא בשנה האחרונה. אני מחבבת את הקונספט כי כקוראת מעולם לא עניין אותי מה נחשב איכותי.
ובכל זאת, רבים סביבי משתדלים לקרוא לכל הפחות את 5 ספרי המקור שעלו לשלב ב'. השנה לא קראתי את כולם ולכן לא הצבעתי, באופן אישי. קראתי 3 מתוך 5, כשאת הרביעי תכננתי לקרוא ולא הספקתי, אבל את החמישי לא קראתי בכלל סיבות שקשורות בספר עצמו. יש כל כך הרבה ספרי מקור שיוצאים בזאנר כל שנה, שאני חושבת שהרווחנו את הזכות להיות בררניים.
ספרי ילדים/נוער צעיר: אני פשוט לא חושבת שאפשר להשוות. נהנתי משגרירות השדים אבל הוא כל כך שונה מספר מבוגרים או אפילו נוער בוגר במה שהוא מנסה לעשות, בסגנון הכתיבה שלו בקהל היעד שלו – שאני לא מבינה איך אפשר להשוות. אני לא חושבת שהוא יותר או פחות טוב, אני חושבת שהוא שונה ובגלל זה הוא צריך להתחרות מול ספרים שדומים לו באופן יחסי.
אני גם מסכימה שבהינתן שמטרת הפרס היא לקדם את הספרות הספקולטיבית בארץ, יש ערך בלתת מקום לקולות של הקוראים הצעירים; ולתת להם לבחור מבין כמה אפשרויות.
לגבי התרגומים מחדש: אני חושבת שזה לא הוגן להשוות בין ספר מבוסס לספר חדש, ומצד שני אני מסכימה שגם מלאכת התרגום היא אומנות. כשקראתי את ההצעה להוסיף קטגוריית תרגום מחודש רב-שנתית התחברתי אלייה מיד. אני חושבת שזה יכול לעודד את הצעירים להיחשף ליצירות שהוותיקים מחשיבים נכסי צאן ברזל, מבלי לפגוע בספרים שתורגמו לראשונה, תוך הכרה שיש להם מעמד שונה. מתן פרס למתרגם הוא ראוי אם המתרגם מצליח לנשוב חיים חדשים בסיפור שאנחנו כבר מכירים. אני מקווה שאם ההצעה הזו תתקבל – יהיו מספיק אנשים שיצביעו כי אהבו את התרגום המחודש ולא את המקור. בעצם, בניגוד לקטגוריות המקור הקיימות היום, אני מדמיינת פרס שחוגג את מלאכת התרגום ולא את הסיפור המקורי, מתוך הנחה שאם יצא לו תרגום מחודש – כנראה שהסיפור המקורי הוא בוודאי טוב/פופולארי/ראוי.