ארבעה עשר סיפורים נכללים באסופה השנה. הם מתרחשים בעולמות רבים, חלקם מוכרים ואחרים זרים, וכולם אנושיים מאוד – כל אחד בדרכו. בזכות הסופרות והסופרים נוכל לחזות במגוון ובעושר העצומים של ספרות הז'אנר הישראלית.
מפיות ועד חייזרים, מפראג לאסטרואידים, ועוד דברים רבים כולם מחכים בין כריכות הספר. קראו ותיהנו.
עריכה: אהוד מימון הגהה: גלי אחיטוב, אלעד אייזן, איתי צור. כריכה: ארז רגב.
אבנים/אורטל פלדמן
"דע את עצמך". על פני זמן, מרחק ושינויים.
הרשה לי להציג את עצמי. אני בן 21. זה מי שתמיד אהיה עבורך, דחוס אל תוך רגע קצר בהיסטוריה שלך. בעוד עיניך מרפרפות הלאה על המכתב הזה, אני מפציר בך לזכור את ההקדמה הקצרה הזו. אתה מבין, הגבולות של הרגעים שלך נוטים להיטשטש עם הזמן, ואפשר רק לדמיין לאיזו מריחה מעוותת הפכתי בזיכרון שלך אחרי עשור ומשהו.
אוֹרי /נמרוד איזנברג
גיבור־העל הישראלי מכולם!
אחרי שני צמתים ראיתי אותו שוב. הוא עמד ליד הרכב שלו שהעלה עשן, ולצידו עמד שוטר תנועה שהחזיק רישיון נהיגה והביט בו בעיון. הנהג צרח על השוטר, והשוטר הביט בו באדישות. מכסה המנוע היה מעוך כולו, כאילו ספג מכה קשה מלמעלה. מוזר, לא נראה כאילו הוא התנגש במשהו. נראה כאילו נפלה לבנה על הרכב. כך או כך, הייתי מרוצה.
אליס זוכרת/אלון פרנקל
סיפור שעוסק בזיכרון, בזהות, בחמלה ובקשר ביניהם.
אני מתכופפת ומרימה את התיק. משהו נשמט ממנו. פנקס עבה בכריכת לילך מחוספסת. אני אוחזת בפנקס ומדפדפת. אני בתיהירקוני כתוב בעמוד הראשון. אני גרה ברחוב הקישון. אני ממשיכה לדפדף. אני אוהבת את אליס. מתחת כתוב: אליס זוכרת הכול. מתחת למילה "הכול" מסומן קו אדום, עבה. וחץ שמצביע למטה, למשפט שמוקף בעיגול: כל החיים שלי בראש של אליס.
המבשר/יעל פורמן
הרפתקה נפלאה! שאת סופה אפשר רק לנחש.
לוֹרִיאָן איש דּוּלְסִיָה, בנו של רוּדוֹר בנו של אַגְבָּר, הפנה את סוסו מהדרך הסלולה לשביל עפר שעבר בתוך אחו ירוק. הוא בדק שחרבו הנאמנה, מוֹרִיטֵיי מביאת המוות, רפויה בנדנה. עד כה לחם בשודדים בעזרתה, הציל נערה תמימה מיד שוביה שדרשו כופר ממשפחתה והרג דוב שניסה לאוכלו כשישן בחוץ, בהיעדר פונדק. כעת, כשהגיע סוף-סוף למחוז חפצו, התחיל החלק המסוכן באמת. הנבואה הזהירה מפני סכנות רבות שימתינו לו במקדש האימה, בסיס כוחו של קָרָדָק, המלך האפל שהכביד את ידו על הממלכה, ולוריאן היה מוכן לקראתן.
זו שמדברת עם פיות/גיא רונן
פיות נמצאות בכל סביבנו. חלקנו יכולים גם לדבר איתן.
"כאן." חורש הצביעה אל הערוגה הקטנה באמצע המדרכה. "יש כאן פיה קטנה." הפיה הייתה קטנה יותר משאר הפיות שעופפו מעל הפרחים, כל הפיות נראו עדינות מדי, שבירות, אבל היא נראתה עוד יותר. "היא נולדה לפיה הזו." חורש הצביעה על אחד מעלי הכותרת של הפרח האדום שהיה קרוב למדרכה שעליו ישבה פיה עם בטן הריונית. מאז שלמדה לדבר חורש דיברה עם פיות. נוגה ניסתה להמשיך ללכת אבל חורש נעמדה במקום. "תראי איזה חמודה היא." היא התעקשה.
זימון/מרינה ברלין
זימון שדים יכול להיות עסק מסוכן לכל המעורבים, ואי־אפשר לדעת איך הוא ייגמר.
הסתובבתי וראיתי נערה יושבת על ערֵמת בד על הרצפה. עיניה היו בצבע של אדמה פורייה בעונת הגשמים וממש נצצו בהתרגשות. עוד לא מלאו לה שני עשורים. היא הייתה צעירה בהרבה מהאדם הצעיר ביותר שזימן אותי עד כה. גיחכתי. "שוטה, אינך יודעת מה עוללת."
חוויית יום הולדת מעולם אחר/לילי דאי
היום יום הולדת! הזדמנות להגשים חלומות! את הסיפור במלואו תוכלו לקרוא באתר האגודה.
ילדי המחר/עדו סוקולובסקי
בירושלים עתידית וקודרת, קצין משטרה עסוק בחיפוש אחר תקווה כלשהי.
המכונית טיפסה עכשיו ליד הריסות הכנסייה, רענן זכר שזו כנסיה רוסית כי היו לה צריחים מתרחבים מהסוג שאביו כינה "בצלים". הוא המשיך לנהוג בניידת לעבר המדבר. כאן כבר לא היו אבנים על הכביש. עם זאת הופיעו חריצים גדולים באספלט השחור ומתוך חלק מהם צצו עשבים. הבתים בצידי הדרך התמעטו והלכו וממילא היו נטושים כולם. רענן לא ידע ערבית אבל גם מבלי לקרוא את השלטים המחלידים אפשר היה לנחש למה שימשו חלק מהמבנים בעבר. דלת פלדה בצבע כחול דהוי ולפניה ערֵמת צמיגים מאובקת – מוסך נטוש; שלט עם ציור של בקבוק – מכולת.
ילדי הפלא/ניר מימון
הכול יכול לקרות ביער. הרפתקה, חברות, שמחה, כאב.
שני נערים צעירים רצו ביער. לאחד היה שׂיער חום פרוע שנגזז לא מזמן וחיוך פרוע מתוח על פניו, לאחר שׂיער בלונדיני שהגיע עד לכתפיו ועיניים כחולות חודרות. הנער חום השׂיער קפץ באוויר לגובה מרשים ונתלה על ענף גדול. הענף, בהנחיית הנער, השליך אותו קדימה אל העץ הבא. "רמאי!" צעק הנער הבלונדיני בחיוך. הוא הצביע על הענף שאליו כיוון חברו, זרם חשמלי יצא מאצבעו והפיל את הענף.
כחלום יעוף/יהודית קגן
כולנו רדופים בדרך זו או אחרת.
דב בער ושמואל ניגשו אל בעלת הבית שהניחה את רקמתה על ברכיה. היא בחנה אותי בעיניים חומות בהירות כנחושת קלל, וקולה היה קר כשלגי אדר כאשר אמרה, "ברוך הבא בצל קורתי, רבי האלטר." הכרחתי עצמי להתנתק ממראה פניה וקדתי לפניה כלפני גבירה. "הריני להבטיחך שאעשה כל שביכולתי כדי לסלק את הרוח המענה את בתך." "אם רצונך לעשות דבר־מה עבור בתי – הנח לה לנפשה." היא תלשה את המחט מהחוט באופן שהיה עשוי להשחית את מלאכתה. אולם למרות נימת דבריה קראה למשרתת, והורתה לה לקרוא לנערה.
כקטשופ לחומוס/שחר אור
איפה נגמר ה"אני" ומתחיל ה"אחר" ואיך אפשר בכלל לדעת את זה?
הפסקתי להרהר ולחיות בעבר של עשר דקות קודם. נשקתי לאפו. שרון פקח את עיניו, הביט בי, והצית אותי. לא שאני מתאהבת בקלות – זה היה פיזי לחלוטין. רק רציתי להקיף את עורי בעורו. ליצור קמט במרחב שיאפשר לכל נקודה בעורי לגעת בו־זמנית בכל נקודה בעורו. למזג את דמי בדמו, להחליף איתו נוזלים. תשוקה חייתית. משיכה מגנטית. גורל שאי־אפשר לסרב לו.
לפתוח (או: האור שבחור המנעול)/הילה בניוביץ'-הופמן
האם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים?
האולם, אם אפשר היה לקרוא לו אולם, געש ורחש. הקולות, אם אפשר היה לקרוא להם קולות, צקצקו בלשונם, לחששו דברי רכילות והמהמו צלילים מתכתיים ועציים של חוסר שביעות רצון. "בית המשפט!" הכריזה הפקידה. "נא לשמור על השקט!" הלחישות נדמו. הנאשמת – אם אפשר היה לקרוא לה נאשמת – נקראה להתייצב בפני השופטת. "גדעון 3000 אולטרה, האם את יודעת מדוע את ניצבת היום כנאשמת בפני בית המשפט?"
פינוי-בינוי/רותם ברוכין
בסך הכול מושבת כורים קטנה על אסטרואיד מתפורר.
"את יודעת את פרוטוקול הפינוי בעל פה. וחלק מאיתנו זקוקים לשינה." "ומה אם יפרידו בינינו, או שמשהו ישתבש?" "זו רק מושבת כורים, מה כבר יכול להש- לעזאזל!" עיניו התרחבו והוא זרק את הכובע מראשו. "תראי מה עשית!" רומי מצמצה, והקדישה עשרים ננו־שניות להרצה מהירה של תשעים השניות האחרונות. היא עדיין לא הבינה. כמעט מאה שנה בחברת יצורים אורגניים, והם עדיין היו מסתורין עבורה. "מה עשיתי?" "גרמת לי לומר את זה!" הוא קם ויצא מהגשר אל חדר ההלבשה, ורומי שמעה אותו מזיז חפצים ברעש. "זה מה שרצית כל הזמן, נכון?!"
תפרים וטפרים/קרן לנדסמן
בסיפור זה תמצאו: מלחמים, חתולים, חללית ומקדש. יש גם אנשים.
בפועל, מתוך השבועיים להם היא התחייבה, היא בילתה כבר שבוע וחצי בחדר המנועים בניסיון להפוך את כל החלקים המרותכים, ההטלאות והתיקונים הזמניים למשהו שיאפשר לספינה הזו להמשיך לטוס, והיא עדיין לא הצליחה לשכנע אף אחד משני האירונאוטים למכור את המנוע ולקנות חדש במקום לנסות לתקן משהו שבבירור הגיע זמנו להחזיר את נשמתו לאל המערכת. "מיאו," אמר אחד מגושי הפרווה ששרצו בספינה הזו והתלטף על הרגל שלה. הוא היה גדול יחסית ולא סגול, מה שאמר שהוא לא אפונה. "פררר," אמר הגוש ועבר לרחרח את בסיס המנוע. אה. זה הטיפש.
אורטל פלדמן
אורטל פלדמן הוא סטודנט למתמטיקה, חובב בלוז, וקורא אדוק של ספרות ספקולטיבית מאז שלמד לקרוא. סיפורו הראשון התפרסם בכתב העת "בלי פאניקה" ב-2017.
אלון פרנקל
אלון פרנקל הוא חובב מושבע של מדע בדיוני, בנקאי בעברו ועורך ספרים כיום, נשוי, אב ומטפח שני חתולים וכלבה. סיפורים קודמים שלו זכו בפרסים בתחרויות, זהו הסיפור הראשון שמתפרסם.
גיא רונן
גיא רונן היא תלמידת תיכון, קוראת וכותבת פנטסיה ומדע בדיוני מאז שלמדה לקרוא. סיפוריה התפרסמו ב״היֹה יהיה״ ובאתר האגודה הישראלית למדע בדיוני.
הילה בניוביץ'-הופמן
הילה בניוביץ'-הופמן היא מתרגמת ועורכת טכנית במקצועה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר, כותבת את הבלוג הפופולארי "ואן דר גראף אחותך", וחובבת פנטסיה, מדע בדיוני ואוגרים סיביריים. היא זכתה בפרס גפן על סיפורה "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".לאתר של הילה בניוביץ'-הופמן
יהודית קגן
יהודית קגן, זוכת פרס עינת על סיפורה "בלוז כנעני". מייסדת קבוצת הפייסבוק ״לכל השדים והרוחות״, ועובדת בימים אלו על ספר בנושא. ירושלמית, נשואה לפילולוג ואם לילדה. נוהגת לברוא עולמות ולהחריבן בזמן שהיא מכבסת ותולה על בלי-מה.
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
מרינה ברלין
מרינה ברלין היא סופרת ומשוררת ישראלית אשר כותבת בשפה האנגלית. שיריה וסיפוריה התפרסמו באסופות ומגזינים בחו״ל. מאמריה התפרסמו בין השאר ב Strange Horizons, The Los Angeles Review of Books ו-IGN. ״חיים ומוות בעיר הקפואה״ הוא סיפורה הראשון שתורגם לעברית.
ניר מימון
ניר מימון הוא חייל בן עשרים. חובב מדע בדיוני ופנטסיה, בן למשפחה חובבת מדע בדיוני ופנטסיה. "היה יהיה" היא הבמה הראשונה שבה מתפרסם סיפור שלו.
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.
שחר אור
שחר אור, מהנדסת מחשבים ומטפלת גופנפש במים, אמא לשלושה ניטפיקרים. כותבת מדע בדיוני מזה שש עשרה שנים, ופרסמה ב"בלי פאניקה", "היֹה יהיה" ו"חלומות באספמיה". היא מאמינה גדולה ברוח האדם, וביכולתו לשאת מורכבויות וניגודים.