הספרות הספקולטיבית היא הממלכה של החולמים, של מרחיקות הראות, של מי שניחנו ביכולת להביט בכאן ובעכשיו, ולראות את האפשרויות הנסתרות מעין. בין דפי ספר זה מתייצבים אלה מול אלה רפאים ובני אדם, תחנות חלל מרוחקות מחככות כתפיים עם ישויות קסומות, והסיפורים צומחים מן העבר המקראי ומן העתיד שאיש לא ישורנו.
לפניכם ארבעה-עשר סיפורים חדשים, מקוריים וקסומים. בתקווה שתיהנו.
עריכה: אהוד מימון הגהה: גלי אחיטוב, אלעד אייזן, ריקה טייכהולץ, איתי צור. כריכה: שני גרימברג
אנשי המחילות/דיאנה בארון
מן הסיפור: החורף בשנה המאה וארבע להסגר היה קשה במיוחד. כל מי שאילות הכירה חלה בשלב זה או אחר, והתקשה להתגבר על המחלה. בדרך כלל זה התבטא בכאב גרון לסירוגין, קושי לדבר, נזלת, ולפעמים כלל גם מיגרנות. כשאילות חלתה, הסממן הבולט ביותר של המחלה היה השינוי בקול שלה. היא הייתה אחת מהראשונות שחלו במחלה הארורה ונאלצה לראות את כל משפחתה נופלת למשכב אחריה. ~~~~~~~~~
בוא נלך הביתה/מאיה גרשוביץ-בר
מן הסיפור: היא הייתה מתכנתת, לא האקרית. בסרטים זה תמיד נראה כל כך קל. כל מתכנת היה גם האקר מומחה, וכל מה שנדרש בשביל לפרוץ לפנטגון היה קפוצ׳ון שחור ומסך עם טקסט ירוק. המציאות, בדרך כלל, הייתה יותר מסובכת. ~~~~~~~~~~~~~ ביטים רבים לא יכבו את האהבה! סיפור על אהבה, זיכרון וקצת על היי-טק.
בירה אייסברג כחולה/רותם ברוכין
״לא יודע, מאט, אבל יש לנו בעיות משלנו. המרחב האווירי של ארצות הברית נסגר עד להודעה חדשה. יותר ממאתיים טיסות שהיו אמורות לנחות אתמול הוסטו לקנדה.״ אני ממשיך לבהות בטלוויזיה, אבל המשבר העולמי כבר מצטמצם בראשי למחשבה על עשרות אלפי אנשים אבודים ומבולבלים שנתקעו בקנדה ושצריך להאכיל אותם, למצוא להם מקום לישון ולהחזיר אותם למשפחות שלהם. משהו שאפשר להתמודד איתו. משהו שאפשר לעזור בו. ״כולם כבר חלק מהעניין?״ ~~~~~~~~~~~ סיפור בעולם "שומרי הערים" על עיירה קטנה שמוצאת את עצמה מתמודדת עם משימה עצומה.
בלונים/רוני גלבפיש
ליליה נוגסת במרשמלו ורוד בצורת דרקון וצוחקת. מובן שהיא מסתירה את פיה בכף יד קטנה, כמו שחינכתי אותה, אבל אני רואה שמאחורי היד היא ממש צוחקת. ביום ההולדת שלה. איזה נס. מעליה נפרש יער חוטים צבעוניים שבקצותיהם עשרות בלוני שלך-לנצח, ועל כל אחד מהם תמונה של הילדה האהובה שלנו. עשרות ליליות שונות ומשונות מכסות את התקרה. ~~~~~~~~~~~~~ סיפור על זהות, זיכרון ושכחה, יופי וכיעור, ואהבה.
גאות ושפל/אודליה גולדמן
מן הסיפור: הפרֵדה מהאדמה הייתה חגיגה של גלידה על הדשא. תומר אמר שהוא הולך להתגעגע לאדמה, אז בלה הסכימה שיישנו בלילה האחרון בחוץ, אפילו שיצטבר עליהם טל ואפילו שהיה קר וכל השמיכות העבות כבר היו בתיבה. הם נשכבו יחד, מכווצים מקור בגינה החדשה שלהם, הביטו בעלים של עץ הדקל שנעו מעליהם וצחקו כל הלילה על שטויות כמו מה יעשו עם כל הדגים שימצאו תקועים על העץ. כשאטמו את הבית להסגר, עד שנעטף כולו באלפלסטיק השחור, בלה נצמדה לתומר ואמרה שרק עכשיו היא מתחילה להבין למה רומי מהלימודים אמרה לה שהיא אמיצה לעבור לגור באדמות השֵפֶל. קשה לראות ככה את הבית שלהם הופך לצללית. ~~~~~~~~~~~~~ תנאי האקלים המשתנים יציבו בפנינו אתגרים אישיים מאוד.
השליטים של ארטמיס/נמרוד איזנברג
"הם אנשים שמצפים מהם לתחזק ולנהל תחנת חלל הסובבת כוכב לכת מרוחק המיועד להארצה," אמר אלכס, "ובמקום לעשות את מה שנדרש מהם, הם נסוגים למקלט הטמטום וזורקים את האחריות על המעטים כאן שיש להם שכל וכישורים." נועה לטשה בו עיניים. "אתה עושה מחקר סוציולוגי על מטומטמים?" "זו יותר תצפית שאני עורך מהרגע הראשון שהגעתי לארטמיס," אמר אלכס. נועה הנהנה בעניין. "ואתה סובל את המטומטמים האלו כבר שש שנים?" ~~~~~~~~ הצטרפו אל נועה ואלכס בתחנת החלל "ארטמיס" בעוד נאבקים באויבים המאיימים ביותר שהאנושות אי-פעם ידעה – חדלון אישים, טמטום וכמובן, בירוקרטיה!
חיים ומוות בעיר הקפואה/מרינה ברלין
מן הסיפור: ההקלה ניכרת בפניו כשאני שותה מן התה, ובכך ניתנת לו רשות לרוקן את הספל שלו בלגימה אחת. חיוך עולה על פניי. בעוד רגע אגשים את כל מה שהוא חלם עליו בדרך לביתי. ״בחר.״ נשימתו נעתקת למשמע המילה. ~~~~~~~~~~ שאלות של זהות, חיים ומוות עולות בכל עוצמתן בעיר קטנה וקודרת על כוכב מרוחק.
חצי פרֵדה/גיא רונן
מן הסיפור: הרופאה סגרה את הדלת בפני שני שכמובן שפשוט עברה דרך הדלת. ״אבא. היא סגרה את הדלת על אמא,״ לילי אמרה. ״זה היה בטעות, היא לא ראתה אותה. והנה. למרות זה היא כאן. נכון?״ הוא הודה על כך שהיא עוד קטנה ועוד מקבלת את ההסברים שלו. ~~~~~~~~~~~~ "חצי פרדה" הוא סיפור נוגע ללב על התמודדות עם אבדן, ועל הצורך להרפות.
חקלאי המילים/לילי דאי
מן הסיפור: אני מרכינה את ראשי, מניחה לשיערי הכהה ליפול על עיניי ולהסתיר אותן כשאני עונה. העיניים שלי, כפי שגיליתי במהרה, הן החולשה הגדולה ביותר שלי, מושכות תשומת לב לא רצויה – הן נדמות נורמליות למדי רוב הזמן, אך מקבלות גוון זהוב שבוהק קלות אם אני מדברת על הסֵפֶר. ~~~~~~~~~~~ לעתים אנחנו מוצאים את עצמנו נקרעים בין רצונות שונים, חלקים שונים של ההוויה שלנו.
יש לה אותנו/עדי לויה
מן הסיפור: היום היה יחסית קריר ויבש – פחות משלושים מעלות – ורוח נעימה נשבה. היא צעדה על אחד המעברים העיליים לכיוון הכניסה לחוף הבורסה – אחד החופים המוסדרים לצלילות, שהציע גישה למים וצלילה בטוחה בין הריסות גורדי השחקים התת-ימיים באזור הבורסה לשעבר. חמש שנים לפני כן, במסגרת עבודות החפירה להעמקת החופים החדשים בגבול רמת גן, אחד מבוגרי היחידה הציע לשמר את גוש הבניינים כמו שהוא כדי לאפשר את פתיחת החוף האתגרי. הדבר הצריך תכנון מחדש של עבודות הפינוי לכל אורך חופי הירקון, אבל החלום הפך למציאות, ובן לילה אסתי מצאה את עצמה גרה במגדל יוקרתי ומבוקש, במקום באזור תחת אזהרת פינוי והצפה תמידית. ~~~~~~~~~~~~ אהבה, חברות והרפתקאות בין השטחים המוצפים של תל-אביב.
לולה/שחר אור
מן הסיפור: אני זוכר פעם אחת כזו שהגעתי באחת בלילה הביתה, ביום שבו היא ציפתה שאשוב באחת־עשרה. מצאתי את אמא שלי יושבת בפינת הסלון, הצד השמאלי של פניה מוחשך, והצד הימני מואר מן האור שנשאר דולק בפינת האוכל. כולה חיוורת. ״היי אמא,״ אמרתי. לא הייתה תשובה. ״אמא?״ ניסיתי שוב. התקרבתי אליה. העיניים שלה המשיכו לבהות קדימה, אל החשכה. לקחתי את היד שלה, היא הייתה קרה, כמעט קפואה, כאילו אין בה חיים. נרעדתי בכל הגוף. ~~~~~~~~~~ לולה הוא סיפור על יחסים בין הורים וילדים, ויותר מכך. הוא מתכתב עם שירה של יונה וולך שנושא אותו שם.
סוף טוב/יעל פורמן
מן הסיפור: עיניה של הנסיכה נפקחו. ״מי אתה?״ היא קראה. ״אני…״ החל הנסיך, אך היא קטעה אותו. ״מי הרשה לך לנשקני?״ ״ישנת. הוטל עלייך קסם,״ אמר הנסיך. הנסיכה הדפה אותו, קפצה מהמיטה ורצה החוצה. ״אבי!״ קראה, ״יש כאן זר. הוא נישק אותי!״ ״את ישנת מאה שנים,״ קרא הנסיך אחריה, ״הערתי אותך.״ המלך שהתעורר רץ לקראתו במסדרון, חרבו שלופה. אחריו חיילים מכוסי אבק… ~~~~~~~~~ סיפור שיעורר אימה בלב כל אוהבת ואוהב ספר
עֶרֶב/קרן לנדסמן
מן הסיפור: הם עוד יחתכו כבל אם הם ימשיכו להשתולל. מזד תמיד רטנה ש״אם הם ימשיכו ככה אני אזרוק אותם מהחלון״, או מהדלת, או מעמדת התצפית. תלוי איפה הם היו באותו רגע, וכמה יצירתית היא הייתה. ותמיד אחר כך אחד מהם היה מגיע להתלטף, לגרגר ולהשיר עליה פרווה. ~~~~~~~~~~ ארבעה חתולים וטייסת אחת בספינת אוויר מתפרקת לאטה.
רוח קדים/יהודית קגן
מן הסיפור: כאשר שיירתנו נכנסה לחורבות יריחו התקיף אותי ריח של אבק ושל זיעה, מלווה בגוון קלוש של צואת בעלי חיים. השרידים הענקיים של החומות מימי יהושע חבקו בתוכם מחנה אוהלים עצום. משפחות רבות כל כך נענו להצעה של המלך לבנות את העיר מחדש תמורת מזון ואדמה. בימים כתיקונם, איש לא היה מתקרב לחורבות הללו, אבל הבצורת גרמה לכולם לשקול מחדש את מנהגם. ~~~~~~~~~~ כוחות מאיימים צובאים על חומותיה ההרוסות של יריחו המקראית, נראים מבעד לעיניה של נערה שעולמה משתנה מן היסוד.
אודליה גולדמן
אודליה גולדמן היא ירושלמית, בוגרת תואר שני בספרות. היא מעצבת ומורה לעיצוב וכותבת שירה ופרוזה.
גיא רונן
גיא רונן היא תלמידת תיכון, קוראת וכותבת פנטסיה ומדע בדיוני מאז שלמדה לקרוא. סיפוריה התפרסמו ב״היֹה יהיה״ ובאתר האגודה הישראלית למדע בדיוני.
דיאנה בארון
דיאנה בארון היא עורכת דין, פיזיקאית חובבת, משוררת ואחת ממייסדי פסטיבל "לונג שורט" לסרטים קצרים. כותבת שירה ופרוזה מגיל עשר. לאתר של דיאנה בארון
יהודית קגן
יהודית קגן, זוכת פרס עינת על סיפורה "בלוז כנעני". מייסדת קבוצת הפייסבוק ״לכל השדים והרוחות״, ועובדת בימים אלו על ספר בנושא. ירושלמית, נשואה לפילולוג ואם לילדה. נוהגת לברוא עולמות ולהחריבן בזמן שהיא מכבסת ותולה על בלי-מה.
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
מאיה גרשוביץ-בר
מאיה גרשוביץ-בר היא מתכנתת ומרצה בכנסים, בגיל חמש־עשרה אהבה לקרוא את אסימוב, היום היא דווקא מעדיפה ספרות ילדים ונוער. קראה את הארי פוטר לראשונה בגיל שלושים ודיווחה על כך בעמוד הפייסבוק ״מאיה קוראת הארי פוטר״. זהו סיפורה הראשון שרואה אור.
מרינה ברלין
מרינה ברלין היא סופרת ומשוררת ישראלית אשר כותבת בשפה האנגלית. שיריה וסיפוריה התפרסמו באסופות ומגזינים בחו״ל. מאמריה התפרסמו בין השאר ב Strange Horizons, The Los Angeles Review of Books ו-IGN. ״חיים ומוות בעיר הקפואה״ הוא סיפורה הראשון שתורגם לעברית.
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
עדי לויה
עדי לויה, שחקן ואומן-יוצר המתגוררת בלונדון. היא הייתה חברת המערכת של ״המימד העשירי״ וסיפוריו התפרסמו באסופה זו בעבר. זוכת פרס גפן לשנת 2017 על הסיפור ״מכשפה״. (לשון פניה: את.ה, מעורבת.)
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רוני גלבפיש
רוני גלבפיש היא סופרת, עורכת, מתרגמת ומנחת סדנאות כתיבת מדע בדיוני ופנטסיה. ספר הביכורים שלה, "סיפור קטן ומלוכלך", זכה בפרס רמת גן לשנת 2010. ספרה השני, "אגם הצללים", הוא רומן פנטסיה לנוער שיצא לאור בשנת 2015.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.
שחר אור
שחר אור, מהנדסת מחשבים ומטפלת גופנפש במים, אמא לשלושה ניטפיקרים. כותבת מדע בדיוני מזה שש עשרה שנים, ופרסמה ב"בלי פאניקה", "היֹה יהיה" ו"חלומות באספמיה". היא מאמינה גדולה ברוח האדם, וביכולתו לשאת מורכבויות וניגודים.