מילים המשנות עולמות, אנשים המשנים את עצמם, מאדים וחיי נצח. שלושה עשר סיפורים הממריאים על כנפי הדמיון, ומראים לנו את עצמנו, מכונסים באסופה השנה, פרי עטם של מיטב סופרי הספרות הספקולטיבית הישראלים.
זו השנה השביעית שבה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מביאה לכם את "היֹה יהיה". קראו ותיהנו.
עריכה: אהוד מימון.
עיצוב כריכה: פטרי בלנובסקי.
הגהה: אלעד אייזן, איתי צור.
אלמה/עדי לויה
"כי אתה יודע שהם יישארו פה! מה, כל כך טוב להם במאדים?!" צעק פקיד ההגירה שהתחיל את כל הבלגן.
"שאמסייק, מה הבעיה הגדולה? תן להם להיכנס, וכשירצו לצאת שישברו את הראש," צעק אחד הפקידים מהמשרד לאזרחי כדור הארץ על עמיתו מהמשרד לענייני הגירה.
"מרטין, אתה מצפה שאני אתן ל… דבר הזה דרכון ארצני ככה סתם?" צעק עליו שאמסייק. "ראית את התיק הרפואי שיש לנו פה? וחצי ממנו בכלל חסוי. מי יודע מה עוד יש שם. אתה תשלם את ההוצאות הרפואיות?"
~~~~~~~~~~
סיפור על זרים מוכרים, על דחייה וקבלה.
אנה של הסודות/הילה בניוביץ'-הופמן
לקחת ילד בן חמש או שש. להוציא לו מהיד את הבלון בצורת דולפין מחייך שהוא מחזיק. לקשור אותו עם החוט של הבלון למעקה של הטיילת. להוריד לו את הסנדלים ולסטור על לחייו במקצב הסמבה. לקינוח, לקחת את הבלון ולחבוט בראשו של הילד חזור וחבוט עד שיבכה ויקרא להורים שלו להציל אותו.
זה לא חוקי, נכון?
~~~~~~~~~~~
סיפור על ראייה, התבוננות, והתבוננות עצמית.
בית נקי/יעל פורמן
הוא הלך אל הכיור וחיפש מטלית. הוא לא ראה דבר בין שלל הכוסות, הצלחות והסכו"ם שגדשו אותו. לא היה דבר גם מאחורי קערת הפופקורן המשומנת, או מתחת לתבנית שכבר אי-אפשר היה להשתמש בה בגלל הגושים הדבוקים, ולא בתוך הסיר עם הכתמים הירוקים והלבנים. במצוקתו הוא החל לחטט במגרות עד שמצא פיסת בד ירוקה מחוספסת מעט. אמא הביאה לו אותה כשנכנס לגור בדירה, הוא נזכר, היא אמרה שזה כדי שיוכל לשמור על הניקיון. אבישי חזר אל הכתם וניסה לשפשף אותו. דבר לא קרה.
~~~~~~~~~~~~~
לא תאמינו מה יתגלה כשתנסו לנקות מתחת לספה.
כמו מים לנשימה/לילי דאי
לא פלא שנישואיה גוועו – גם היא, כשהיא מביטה במראה, כבר לא רואה דבר מהנערה שהייתה. בעלה לשעבר, לעומתה, נותר בדיוק כשהיה ביום בו ראתה אותו לראשונה: לוח חלק, משקף את הצבעים והחיוּת של סביבתו ממש כאילו נבעו ממנו עצמו. כמה קסומים נראו לה אז החיים אִתו, מי שנדמה לה כאור ושמש ואוויר וחופש. הם היו רוקדים אל תוך הלילה עד שראשה היה סחרחר עליה, ובתמימותה נדמה היה לה שהוא המקור לכל התחושות החדשות שמילאו אותה.
~~~~~~~~~~~~~
סיפור של געגוע חוצה עולמות.
לשרוף את אלכסנדריה/קרן לנדסמן
"את יודעת שלמחלק הונאה יש השתלות אור?" שיר החווה לכיוון החושך.
"כי הם לא אלגנטיים כמונו." המתנתי עד שהשתל יסתנכרן עם רצועת המצח. הפנס היה רק תירוץ. החלק החשוב באמת של הרצועה היה התוספת שהתממשקה ישירות עם מרכז העצבים שלי. המרחב נפרש מולי, בוהק במגוון גלים אלקטרומגנטים, משווה צורות לחשכה.
שיר נצבע באדום-כתום לידי. האננסים על השמלה שלו היו כהים על רקע הגוף. האוויר שהוא שאף נצבע בכחול כהה במרכז החזה שלו, הפך לאדום, וננשף החוצה. שרשרת החיילים פעמה בירוק. הרובים שלהם היו שחורים לחלוטין, ורק הקתות היו אדומות, במקומות בהם הן התחממו ממגע הידיים שלהם. הבניינים נצבעו בחוטים סגולים. יכולתי לראות את המקומות בהם חדרים נבטו בראש הבניינים.
~~~~~~~~~~
סיפור על ספריות, אננסים וקרבן.
מי מפחד מהחושך/רותם ברוכין
"מיאו," גנימד אומר שוב.
"לך מפה," ליטה גונחת ומשליכה את הכרית בכיוונו הכללי. היא לא שומעת את התנועה החרישית, אבל משקל כבד נוחת לפתע על חזה, והציפורניים שננעצות בבטנה חדות כמו תער. היא צועקת ומשליכה אותו מעליה. "חתול מטומטם! אתה לא רואה שאני ישנה?"
"לי לא אכפת אם יפטרו אותך מהעבודה או לא," נשמעת התשובה היבשה. היא פוקחת עין אחת. הוא עומד על שידת הלילה, מלקק את כפתו. "את זו שבחרת בחיים בתקופת האור."
~~~~~~~~~~~~~
סיפור שהוא קלסי, ובעת ובעונה אחת חדש, רענן ומקורי לחלוטין.
מלדרה מוטרדת/גיא בוסקו
"לא, לא," מתערב אחד האנשים היושבים סביב השולחן, חבר כנסת מזדקן שאני לא ממש מזהה, "אם יהיה כתוב 'לשעבר הנכס', אפשר להבין מזה שהיא הפסיקה להיות בתפקיד הנכס."
"אני לא נכס!" אני זועקת, אולי קצת חזק מדי וכולם מלבד שמוליק נרתעים אחורה כשכוס הקלקר ביד שלי עולה באש ומתכלה בחלל האוויר.
~~~~~~~~~
מי אמר אמר שאין בארץ גיבורי-על?
משותקת/נמרוד איזנברג
היא התעוררה, כבכל בוקר, לפני השעון המעורר. כשניסתה לשלוח את ידה לשעון ולקטוע את צלצולו הטורדני, נוכחה לדעת כי אינה יכולה.
היא ניסתה להזיז את ידיה, ואחר כך את רגליה. היא ניסתה לצקצק בלשונה, להטיח ראשה בכרית ולמצמץ. היא ניסתה לפתוח את פיה ולצרוח.
לא הייתה תחושה באף איבר מאיברי גופה. מוחה של שולמית הלך ונכנע לאימה.
~~~~~~~~~~~~
אם ובתה. אין יותר בסיסי מזה, אין יותר מרחיק לכת מזה.
סינסתזיה/פטרי בלנובסקי
היא לא נושמת.
אני מנסה למצוא דופק אבל אין לה. אתה חושב על פרטים קטנים וטיפשיים כשאתה מבצע בה החייאה. זה משהו שלמדת לעשות בצבא.
החייאה, זאת אומרת.
השׂיער שלה, שהיה בלונדיני פעם, חסר ברק עכשיו והוא אפור ועייף. יש לה עדשות מגע. נקודת חן קטנה קצת מעל הגבה השמאלית, קמטים בכל מקום. השדיים שלה לא סימטריים.
~~~~~~~~~~~
אפשר למצוא אנושיות בכל מקום.
עד דלא ידע/רז גרינברג
מהמקום שבו ישבנו יכולתי לראות מאיפה הרעש הגיע – קבוצה גדולה של אנשים במסכות נעה לאטה על הכביש בחוץ, מלווה במשאית גדולה צבועה באדום. על גג המשאית היו ארבעה רמקולים שמהם יצא הרעש הנוראי שהפך כל שיחה בתוך האוהל לבלתי אפשרית. לקח לי כמה דקות להבין מה בדיוק היה הרעש – זו הייתה הקלטה של צחוק.
כבר ראיתי הרבה חבורות של לובשי סחבות מאז שחזרתי לארץ, אבל הטקס הזה היה יוצא דופן.
"מה זה, לעזאזל?" שאלתי כשהם עברו לרחוב אחר והרעש נחלש.
"עדלאידע," מלמל מתי בעודו מפשפש בארנק שלו.
~~~~~~~~~~~
דעו מה אתם חוגגים.
קידוש לבנה/יוסף מלר
רעש האספלט הנרמס, האדמה הלא יציבה עליה צעד, היה כעת מלווהו היחיד בדרך לירושלים. אך מבעד לערפל נשמע כעת שקשוק קל. צעדים אולי. שמעון הרים את עיניו. גבוה מעליו, שורת אורות ריחפה בערפל. מעולם לא ראה דבר כזה. זהו ודאי עושרה של ירושלים, העיר האלוהית, שכך היא מוארת ללא נר ומדורה. הוא המשיך לצעוד, ומצעד לצעד נגלו לעיניו גם פסים לבנים דקים, שנִדמו כמיתרי כינורו של אחד מצעירי המושב, אך התנשאו עד לשמים, שם פגשו באורות המרחפים בערפל. עוד מספר צעדים ומתוך הערפל צמח מבנה ענקי, דרך נישאת מעל האדמה, כבולה למיתרים, גשר.
שמעון נעמד, לסתו שמוטה, עיניו סופגות את הפלא. אך בטרם הספיק להתרשם דיו, הפריעה את מחשבותיו קריאה בערפל.
~~~~~~~~~~~~~~
יש בעולם הזה דברים קדושים, כפי שהסיפור הזה מראה.
רקוויאם למתי/אביאל טוכטרמן
הפּרעות כנגד האל-מתים הפכו למלחמת השמדה בלתי רשמית. היא הייתה נוראית ועקובה מדם. וחסרת תועלת, כפי שהסתבר במהרה. בני שרה, השבים מן המתים ואלו שנודעו בהמשך כאל-מתים, לא מתו מוות סופי. כאשר נהרגו, הם שבו לתחייה. שוב ושוב. היתרון המספרי של החיים היה חסר משמעות, ולבסוף מתוך תשישות יותר מאשר מכל סיבה אחרת, בני החלוף נכנעו והלחימה פסקה.
~~~~~~~~~
אם הייתם בני אלמוות, מה הייתם עושים בשארית חייכם?
תומי שלה/ יואב אבני
אלה חשקה שפתיים. מה, אתם באמת לא מבינים? כי זה זמני, זה למה. הכול זמני. כי אף אחד אינו חד-הורי באמת, ואת תומי שלה היא נאלצת לגדל עם עוד מישהו. לא התורם האלמוני. מישהו אחר, תוקפני ואלים ומזקין כליות ולב, ומלבין תלתלים וחורץ בבשר ורידים סגלגלים. היא מגדלת את תומי עם הזמן. לא נולד המניאק שיעצור את הזמן, בטח אמרתם אז, בצבא? אז טעיתם – לא מניאק, משיח.
~~~~~~~~~~~~~
לכל זמן ועת לכל חפץ אמר משורר תהלים, והוא צדק גם אם ננסה להתכחש לכך.
יואב אבני
מחבר הספרים "שלושה דברים לאי בודד", ו"החמישית של צ'ונג לוי" ו"הרצל אמר" שעבורם זכה בפרס גפן.
אביאל טוכטרמן
אביאל טוכטרמן הוא אדריכל, חובב מדע בדיוני ומעצב בהתנדבות תפאורות ואביזרי במה להפקות מקור. זהו סיפורו הראשון שמתפרסם לאחר שתיקה ספרותית ארוכה. סיפורים קודמים פרי מקלדתו התפרסמו בבמות שונות. בשנים האחרונות הוא מנסה להתמודד בעוז כנגד הדרקון הנורא שנקרא "רומן ביכורים".
גיא בוסקו
גיא בוסקו הוא מהנדס תוכנה, איש משפחה, וווידוניסט, וארגנטינאי. לאו דווקא בסדר הזה. כותב להפקות של כנסי ופסטיבלי מדע בדיוני ופנטסיה כעשור, וממקימי קבוצת היוצרים Evil Sun Productions. הוא מנסה כעת לראשונה לפרוץ לתחום הסיפורת כחלק ממזימה רב-שלבית להשתלטות הננובוטים שלו על הירח.
הילה בניוביץ'-הופמן
הילה בניוביץ'-הופמן היא מתרגמת ועורכת טכנית במקצועה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר, כותבת את הבלוג הפופולארי "ואן דר גראף אחותך", וחובבת פנטסיה, מדע בדיוני ואוגרים סיביריים. היא זכתה בפרס גפן על סיפורה "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".לאתר של הילה בניוביץ'-הופמן
יוסף מלר
סטודנט להנדסת מכונות, הכותב מדע בדיוני מגיל צעיר. "היֹה יהיה" הוא הבמה הראשונה שבה מתפרסם סיפור שלו.
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
עדי לויה
עדי לויה, שחקן ואומן-יוצר המתגוררת בלונדון. היא הייתה חברת המערכת של ״המימד העשירי״ וסיפוריו התפרסמו באסופה זו בעבר. זוכת פרס גפן לשנת 2017 על הסיפור ״מכשפה״. (לשון פניה: את.ה, מעורבת.)
פטרי בלנובסקי
פטרי בלנובסקי הוא מאייר וקונספט ארטיסט בתחום האנימציה החי ועובד כרגע בגרמניה. פטרי כותב סיפורים קצרים, בעיקר בסוגת הספרות הספקולטיבית, ושוקד מזה ארבע שנים על נובלה שאולי תראה אור יום אחד.לאתר של פטרי בלנובסקי
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.
רז גרינברג
דוקטור רז גרינברג הוא חוקר קומיקס, אנימציה ותרבות חזותית ומרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. ספרו העוסק ביצירות הבמאי הייאו מיאזאקי התפרסם בהוצאת בלומסברי אקדמיק. הוא פרסם סיפורים בכתבי עת בישראל ובחו"ל וזכה בפרס על סיפור קצר שלו מטעם הוצאת "בארדס אנד סייג'ס".