חבורת ילדים המשוטטת בלילות ככפואי שד, כוחות שהיו רדומים משך עידנים וכעת מתעוררים לחיים חדשים, חזיונות של שלום ושל מלחמה במזרח התיכון. תשעה סיפורים פרי עטם של מיטב סופרות וסופרי המדע הבדיוני והפנטסיה הכותבים היום בארץ מכונסים בכרך זה. האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מגישה לכם בפעם השמינית את "היֹה יהיה", אסופת סיפורים ספקולטיביים ישראליים. קראו ותיהנו.
עריכה: אהוד מימון
עיצוב הכריכה: עדי אלקין
הגהה: אלעד אייזן, ריקה גרציאני-טייכהולץ, איתי צור
אסטרל בי-אנד-בי/יעל ענבר
צריך היה רק למצוא את המתג הנכון במוח שינתק את הגוף מן התודעה. את ההשלכות איש לא באמת יכול היה לחזות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
היום זול יותר להפקיד את הגוף בהקפ"ז בסיסי מאשר לשלם את מחירי המזון המאמירים, ומי שסובל למזלו (הא! איזה מזל!) מאיזו מחלה, או שבר או משהו – בתי הגופים הממשלתיים המסובסדים עולים פרוטות. ממילא רוב המתייאשים לא עובדים ואיש לא ירגיש בהיעדרם. המשפחות כבר רגילות.
התעוררות/נמרוד איזנברג
הוא, היא, הילדים, הכלב, ועוד משהו.
~~~~~~
מן הסיפור:
לפתע העולם סביבי מחשיך. אני לא יודע כמה זמן זה נמשך, אבל כשאני מתעורר, הכלב מסתכל עלי במבט מוזר. אני עומד במרכז החורשה, מבולבל וחסר מטרה. אני מנסה לקרוא לאנג'ל והוא רץ לכיוון הבית. אני מביט בשעון. נראה שאיבדתי רבע שעה. אני לא מבין מה קורה כאן וחוזר הביתה.
זימון/לילי דאי
חוקר מצ"ח יוצא לגולן להתמודד עם פרות, מוקשים ודברים שהם אפילו יותר מסוכנים משני אלה.
~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
אני מביט סביב בקרקע האטומה ומנסה לראות דרכה, לנחש את הסיכוי להימצאות מוקש אי-שם תחתיי, במטר הרבוע שעליו אני עומד ובאלה שמקיפים אותו, וחושב על כל השעות שהעברתי מול המחשב משחק בשולה המוקשים, שהיו אמורות להכין אותי לזה והיוו, מתברר, אימון עלוב ביותר. לו הייתי יודע שאקלע אי-פעם לשדה מוקשים אמִתי, הייתי מתאמץ יותר. בחיי.
טלי בארץ הייתכן ש/שחר אור
כדי להבין מה קורה בעולם שלנו, לפעמים צריך להציץ בעולמות אחרים.
~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
עליתי לקומה העליונה, אל המשרד, לקחת ציוד צלילה. לא הייתי צריכה ללכת רחוק כדי לצלול, הבית שלי ממוקם חמש מאות מטר ממערב למכון לחקר ימים ואגמים, בעומק של שלושים מטר.
ירוק דב"ג/קרן לנדסמן,אביאל טוכטרמן
הפרחת השממה בנגב מעולם לא הייתה מסוכנת יותר!
~~~~~~~~~~~~~
לא היה שום הגיון בדואר הזבל שקיבלתי. היו שם הודעות על פיצריות חדשות, פאנלים סולאריים לאנשים יחידים ופתיחת גן ילדים חדש בשכנות לבית אבות. הייתה שם אפילו הודעה על מקומות אחרונים לטיסה הקרובה בעוד חודש וחצי להתיישבות הקבע על מאדים, כאילו שיש להם מה לעשות עם אדריכל בודד מתל אביב שמחבב את החמצן שלו באוויר ולא במסֵכות. ישראל הייתה כל כך נלהבת להיראות כאילו אנחנו חלק מהיציאה לחלל החיצון שסוכנות החלל הישראלית אפילו הסכימה לוותר על חלק מתהליך הקבלה הרגיל בשביל למלא את הטיסה הזו.
למטרות שלום/אור זילברמן
גם לכוונות הטובות ביותר יש תוצאות לא צפויות, ובמזרח התיכון זה עלול להיות בעייתי כפליים.
~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
זרקתי הכול וניסיתי להגיע למי שיעשה סדר בבלגן – בחור בשם אמיר אברמובסקי, מנכ"ל ומייסד של חברת "יאם-טכ", בוגר אוניברסיטת תל-אביב בהצטיינות דיקאן, זוכה פרס "ההווה" של קרן דן דוד על מצוינות בפיתוחים קיברנטיים. חברים במשרד ראש הממשלה רמזו לי שמוטב להתחיל בו, במקום לבזבז זמן על חברות אחרות בתעשייה הביטחונית. ויקיפדיה, לעומת זאת, אמרה שאין לי מה לחפש. הבחור היה מומחה לזרועות רובוטיות, מהסוג שמתקינים על הכיריים כשרוצים לבשל מתכונים קבועים מראש, או על לוח המכשירים של המכונית כשרוצים מכונית ללא נהג וללא תקציב. הוא לכל היותר מייצר חלקי חילוף, חשבתי כששלחתי את הדוברת שלי, אסנת, לנסות להשיג אותו.
מיוחדים/אורי ליפשיץ
לעתים, יכולות מיוחדות ממש אינן ברכה.
~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
אם היה לי אומץ הייתי שולפת את האקדח מהחגורה שלי ויורה במי שזה לא יהיה שהרג אותה, אבל הידיים שלי רועדות והצל כל כך מפחיד אותי שאני צועדת לחדר האמבטיה, טורקת את הדלת מאחוריי ומסובבת את המפתח במנעול כמו ילדה קטנה. אבל אני יודעת שזה לא יעצור אותם. אלוהים אדירים, מי אלו הפעם? רוצחים של המאפיה? טלפתים של הגילדה? מגייסים של המרכז? שמעתי שמועות על מה שכל אחת מהקבוצות הללו עושות לאנשים כמוני.
מציאות ואבדות/רותם ברוכין
לעולם אי-אפשר לדעת מה מוצאים כשהולכים לאיבוד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הוא עמד לרגע, משתהה, כשכל הספרים שקרא וכל העולמות המופלאים שחלם עליהם בהקיץ עולים שוב בדמיונו. עיניו המתרוצצות, שניסו לקטלג ולפענח את המסתורין הזה, התריעו על משהו נוסף, מופלא עוד יותר – החוף היה מלא בערֵמות צבעוניות, חלקן גבוהות ממנו. הוא לא הצליח להבין ממה היו מורכבות, עד שהתקרב וראה שהכילו עשרות ומאות סוגים של חפצים שונים ומשונים: צעצועים, בגדים, מטבעות, מכתבים, עפיפונים, כלי מטבח, ספרים, מפתחות. באותו רגע, דורון הפסיק לחשוש ולתהות איפה הוא. במקום זאת, הניח סימנייה במקום שבו עצר בספר, הכניס את הספר לתיק, והסתער קדימה.
הסיפור מתרחש באותו עולם שבו מתרחש הסיפור, "הלכתי לאיבוד, תכף אשוב" שפורסם ב"היה יהיה" הראשון, בשנת 2009.
ניקור/רוני גלבפיש
לילות בקיבוץ עלולים להסתיר דברים רבים.
~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
אמרו עלינו שמעולם לא הייתה כיתה פראית כמונו. אמרו עלינו שאין לנו תקנה. אמרו עלינו שפעם היינו בני אנוש, אבל איבדנו את דרכנו והיינו לעדת חיות טרף.
איננו יודעים בדיוק מתי זה החל. איננו יודעים באיזו תדירות זה קרה. אולי פעם בשבוע, או פעם בחודש, או פעם בשנה. ואולי מעולם לא.
אבל אנחנו זוכרים היטב שפעם זה היה אחרת. אנחנו זוכרים שלפני שכל זה קרה, היינו ילדים.
צִ'יקוֹקוֹ/יעל פורמן
האמת מאחורי סיפורים מפחידים על יצורים מוזרים היא פעמים רבות הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו חושבים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"הם חיים ביער," היא אמרה בקולה האִטי, המסתורי, המלטף. "בתוך היער העמוק. הצ'יקוקו. הם נמוכים וחזקים, והם חוטפים אנשים."
אני וכל הילדים בהינו בה ולא הצלחנו לנשום. רעדתי ברוח הקרירה, אבל הייתי כל כך שקועה בסיפור עד שלא חשבתי להתקרב לאש.
"הם חיים לבד," המשיכה המספרת. "כל אחד לבד. וכל אחד מהם זקוק לבן אדם שיהיה אִתו. אז הם באים בלילה וחוטפים אנשים. ואז הם אוכלים את הבטן שלהם ומשאירים אותם למות עמוק ביער, היכן שאיש לא ימצא אותם."
אביאל טוכטרמן
אביאל טוכטרמן הוא אדריכל, חובב מדע בדיוני ומעצב בהתנדבות תפאורות ואביזרי במה להפקות מקור. זהו סיפורו הראשון שמתפרסם לאחר שתיקה ספרותית ארוכה. סיפורים קודמים פרי מקלדתו התפרסמו בבמות שונות. בשנים האחרונות הוא מנסה להתמודד בעוז כנגד הדרקון הנורא שנקרא "רומן ביכורים".
אור זילברמן
אור זילברמן היא עורכת חדשות שעובדת כיום בהייטק. היא מרצה מדי פעם בכנסים ומפרסמת את פרי עטה בכתבי עת ובבלוג האישי שלה, "מליצה".
אורי ליפשיץ
נעים מאוד, אורי ליפשיץ הוא יזם טכנולוגי, מנחה סדנאות כתיבה ורטוריקה, אמן אימפרוביזציה מחברי אנסמבל "למאבאטי". בזמנו הפנוי הוא נהנה לקרוא שירה, לכתוב סיפורת ולשחק משחקי תפקידים.
יעל ענבר
אחרי שנים רבות בתחום המחשבים יעל ענבר חזרה לאהבתה הראשונה – ספרים. היא תרגמה כ-120 ספרים, הייתה שותפה לכתיבת "ספר המאגיה והמסתורין" והוציאה לאור את ספר הנוער "תעשה עומד על הראש". יעל היא בוגרת סדנת הכתיבה של רוני גלבפיש.
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רוני גלבפיש
רוני גלבפיש היא סופרת, עורכת, מתרגמת ומנחת סדנאות כתיבת מדע בדיוני ופנטסיה. ספר הביכורים שלה, "סיפור קטן ומלוכלך", זכה בפרס רמת גן לשנת 2010. ספרה השני, "אגם הצללים", הוא רומן פנטסיה לנוער שיצא לאור בשנת 2015.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.
שחר אור
שחר אור, מהנדסת מחשבים ומטפלת גופנפש במים, אמא לשלושה ניטפיקרים. כותבת מדע בדיוני מזה שש עשרה שנים, ופרסמה ב"בלי פאניקה", "היֹה יהיה" ו"חלומות באספמיה". היא מאמינה גדולה ברוח האדם, וביכולתו לשאת מורכבויות וניגודים.