מכשפה לחוף תל-אביב, קצינה על כוכב לכת מרוחק, נער ודרקון העושים את דרכם להגשים משאת נפש רחוקה. אלה רק חלחק מן הדמויות שתוכלו לפגוש בעשרת הסיפורים הכלולים במהדורה זו של "היֹה יהיה". האסופה מביאה לכם קולות אישיים, מיוחדים ומגוונים של סופרות וסופרים ישראלים המספרים סיפורים קרובים ורחוקים. זו השנה התשיעית שהאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מוציאה לאור את "היֹה יהיה", בתקווה לשנים רבות נוספות.
עריכה: אהוד מימון
עיצוב הכריכה: טלי רזניק
הגהה: אלעד אייזן, ריקה גרציאני-טייכהולץ, בועז זילברמן, איתי צור
אורה השבורה/נמרוד איזנברג
דף חלק יכול להיות הזדמנות לשינוי, לתיקון. אבל הדברים תמיד מסובכים מכפי שהם על פני השטח נראים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
הוא נעץ את אצבעו עמוק בקופסה, וקרע אותה בתנועה אחת מהירה. הוא המשיך לקרוע פיסות נוספות מהקרטון עד שתוכנו נגלה.
בתוך הקופסה, הסמארטבוט היה עטוף בשכבת ניילון נוספת. על העטיפה הייתה מדבקה קטנה, עליה היה כתוב אותו טקסט מעוצב שהיה רשום על המארז: "דגם SX". מתחתיו היו רשומות המילים: "מערכת אנדרובוט תקנית".
יוני תלש את הניילון מהסמארטבוט ושלח את ידו לכפתור ההפעלה השטוח, שהיה ממוקם בבסיס הצוואר של הדמות הלבנה, הקירחת וחסרת תווי הפנים. הוא נגע בכפתור ועצר לרגע.
בראשית הייתה התבוסה/אורי ליפשיץ
לפעמים כל מה שאפשר לעשות הוא להמשיך להילחם. גם ללא תקווה.
~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
הוא נשם נשימה עמוקה, כיווץ את השרירים ברגליו והחל להתקדם. צמוד לקיר. אף הכפתור שלו נע ונד, מנסה להריח כל תנודה באוויר הקריר של השחר המתקרב. עקצוץ חשמלי קל באוויר נגע בו. זה רק חשמל סטטי, הוא חשב לעצמו, רק חשמל סטטי. הוא ידע שהוא משקר לעצמו, אבל סירב להכיר בכך. האלטרנטיבה הייתה מפחידה מדי בשביל לשקול אותה. חיבוקי הגביר את קצב ההתקדמות שלו. האוויר נהיה יבש. ריח של אוזון וסוללות ישנות חלחל דרך החורים בכפתור שבמרכז פרצופו. כפות ידיו שוב החלו להירטב.
הקוראות בירח/הילה בניוביץ'-הופמן
סיפור שמתחיל בציד, ומגיע למקומות מפתיעים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
רוח קלה, רוח נעימה. אני ממצמצת באִטיות, עלי עשב מדגדגים את חוטמי. אני מקרבת את ראשי ככל האפשר לאדמה ומרחרחת. מעולם לא ידעתי שאפשר לחוש ניחוח כל כך עשיר של אדמה, של רגבים לחים, מינרלים… וגם תזכורות שהשאירו כאן חיות אחרות. אני יודעת בדיוק מתי הן עברו כאן, מי חיפשה מזון ומי רצתה לצוד, מי יצאה לטיול ומי חפרה והטמינה את האוצר שלה. ציפור מצייצת על העשב, במרחק קפיצה ממני. אני מנענעת את הישבן מצד לצד, מיטיבה את אחיזת הרגליים האחוריות בקרקע – ומזנקת.
זהירות, שביר/קרן לנדסמן
בעתיד, פרדות יהיו שונות, אבל פחות מכפי שאנחנו אולי חושבים
~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
הקול המכני אמר באינטונציה משתנה, "בשעה זו לרוב אנחנו נוסעים אל…" הקול השתנה לקולי המוקלט מראש, "מסעדה, אקראי, צהריים." הקול חזר לקול המכני הרגיל, "נא לאשר נסיעה."
רק למסעדות אסא הסכים לנסוע אִתי. הייתי מכניסה אלגוריתם בחירה אקראית עם הגבלת עלות תפריט. כך גילינו את המסעדה הקוריאנית שהגישה את כל המנות שלה עם אננס, גם את מרק הכרוב החריף, ואת הצריף שבו היה אפשר לשים כל תוספת שרצינו על הפיצה, כולל תותים.
טיבריוס 4/יעל פורמן
סיפור חדש ומרתק על נושא מוכר ואהוב – המפגש של בני אדם עם גזעים אחרים.
~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
למרבה הצער טיבריוס 4, מלבד היותו מושלם, היה גם מיושב. מצלמות החללית הראו יצורים בגודל אנושי נעים על האדמה, והרובוט הקטן שנשלח אל פני השטח חזר עם צילומים ברורים שלהם ועם דוגמאות צמחים. הקברניט רובין אדוארדס הציג את התמונות על קיר חדר הישיבות. כמו הצמחים בכדור הארץ, גם הם ביצעו פוטוסינתזה, אך ניצלו חלקים אחרים מהאור הנראה כך שצבע עליהם היה כתום רך. בדוגמאות ובצילומים לא היה סימן לפרחים כלשהם, ועדיין לא היה ברור כיצד הם מתרבים, אבל זה עניין בעיקר את מחלקת הביולוגיה. דבורה התעניינה יותר ביצורים התבוניים ילידי כוכב הלכת. הם היו בגודל אנושי ובעלי מבנה שהזכיר ציור של ילד קטן. היו להם שלוש גפיים שיצאו ממרכז מעגלי גבשושי. שתי גפיים ארוכות שימשו אותם לצעידה, והגף הנוספת שבקעה הישר כלפי מעלה מהמרכז שימשה כפי הנראה כיד. הסרטון של הרובוט הראה את היצורים נושאים בעזרתה מקלות, ומתקרבים אל המצלמה בתנועה מאיימת. הרובוט, נאמן לתכנות שלו, קיפל את מצלמותיו, חזר לרכב הנחיתה והמריא בחזרה לחללית.
כל הדרכים מובילות/רותם ברוכין
סיפור במסורת הקלאסית של המדע הבדיוני הבוחן את הדרכים שבהן המדע יכול לשנות את חיינו, ואת היחסים שלנו עם האנשים והעולם סביבנו.
מוּם/סיון שיקנאג'י
סיפור מסע נוגע ללב של נער, ודרקון.
~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
שיעול כבד העיר אותו עם שחר, ויורה זינק ממקומו ומיהר לתפוס מחסה. מרבל התנועע בגולמניות, זנבו הצליף לכל עבר, מנפץ עצים וסלעים, חזהו עלה וירד ופניו היו מעוותים מסבל. "אנחנו חייבים להמשיך," אמר יורה בין שיעול לשיעול. "חייבים להמשיך ללכת." מרבל הביט בו, כבוי, לרגע נדמה היה שיסרב, אך הוא הנהן בראשו הדוקרני והתרומם, מותח את כנפיו בקושי רב ומתיישר, משאיר אחריו עקבות כבדות של כפות רגליים מדדות.
מכשפה/עדי לויה
מיטל נקרעת בין תל-אביב ושדרות, בין משפחה לעצמאות, בין מי שמבקשים לנצל אותה.
~~~~~~~~~~~~
"היינו צריכים להשאיר אותך מחוברת," אמר. "היינו מוציאים עוד משהו רק מההתלהבות שלך מהאוכל."
מיטל לעסה, שקועה במחשבות. "בפעם היחידה שניסיתי את זה יצרתי משהו שגרם לכל בן אדם שהשתמש בו לתיאבון מוגבר לשוקולד."
"אם תוכלי להפוך את זה לתיאבון מוגבר לשוקולדים מסוימים, תוכלי להרוויח מיליונים," אמר שרעבי. "יש לזה ביקוש באירופה." הוא חייך ולקח מאפה מסוכר. "יש לי תיאבון למתוק רק מלראות אותך אוכלת." שניהם צחקו, והעמיסו את הצלחות.
סוליראנה/עדו סוקולובסקי
סיפור נוסף המתרחש בעולם הפנטסטי של הסיפור "נולה" שהתפרסם ב"היה יהיה" בשנת 2012.
~~~~~~~~~~
סוליראנה הרימה את יאסון בשתי ידיה. "הילד הזה נעקץ על ידי עקרביש, אני ממהרת למצוא מכשפה שתרפא אותו, כל דקה חשובה."
החיילים החליפו ביניהם מבטים. "מכשפה שיודעת לרפא עקיצת עקרביש?" אמר החייל הראשון. "לא שמעתי על אחת כזאת. בטח לוקחת המון כסף. איך חשבת לשלם לה?"
"היא לא חשבה על זה, היא ממהרת." החיוך נעלם מפניו של יונאס. "כל כך ממהרת שאפילו לא שמה אוכף על הסוס." הם קרבו אליה משני העברים ויונאס אחז ברגלה של סוליראנה ומשך בכוח. "רדי למטה, את שומעת?" הרעים.
קח לך קופסה ובנה לה בית/לילי דאי
טכנולוגיה חדשה מעמידה במבחן את המוסריות, הרגש והחוק האנושיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
"אני מבטיח לא לעכב אותך יותר מדי." הוא חולף על פניה, מתיישב על הספה שלה ומוציא קופסת מתכת מבריקה ממזוודה גדולה. הוא מעביר את אצבעותיו בעדינות על המקשים.
"מה אתה רוצה?" בקושי אפשר להבחין בהיסוס שמאחורי חזות עורכת הדין הקשוחה.
"אנה?" קולו של אלון בוקע מהקופסה והיא מתנשמת בחדות. "אנה, אני… אני לא רואה אותך! אנה, מה קורה?"
"אני מצלצלת למשטרה." אנה יכולה להרגיש את הקרח מתפשט באיבריה הפנימיים יחד עם ההבנה. אצבעותיה כבר מגששות אחר מקש החירום בנייד.
"כמה עותקים שלו את חושבת שקיימים?" שואל האיש על הספה שלה.
אורי ליפשיץ
נעים מאוד, אורי ליפשיץ הוא יזם טכנולוגי, מנחה סדנאות כתיבה ורטוריקה, אמן אימפרוביזציה מחברי אנסמבל "למאבאטי". בזמנו הפנוי הוא נהנה לקרוא שירה, לכתוב סיפורת ולשחק משחקי תפקידים.
הילה בניוביץ'-הופמן
הילה בניוביץ'-הופמן היא מתרגמת ועורכת טכנית במקצועה, בעלת תואר שני בלימודי מגדר, כותבת את הבלוג הפופולארי "ואן דר גראף אחותך", וחובבת פנטסיה, מדע בדיוני ואוגרים סיביריים. היא זכתה בפרס גפן על סיפורה "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".לאתר של הילה בניוביץ'-הופמן
יעל פורמן
יעל פורמן, כותבת ותיקה בקהילה, זכתה בעבר בתחרויות, והיתה מועמדת מספר פעמים לפרס גפן על יצירותיה. ספריה: "ילדי בית הזכוכית" (מודן, 2011; הספר נכנס לרשימת מצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשע"ב), קרעי עולם (מודן, 2017).
לילי דאי
בת לחובב מד"ב ולסופרת פנטזיה, שבאופן קצת צפוי יצאה חובבת וכותבת מד"ב ופנטזיה. וקולנוע. וטלוויזיה. וספרות. ומה שבא ליד. סיפוריה התפרסמו בבמות מודפסות ומקוונות, זוכת פרס גפן על סיפורה "במקום בו מאבדים ספרים". ספרנית, הייטקיסטית, מאסטר למדעי הקוגניציה, וממייסדי תא המד"ב הירושלמי "הרחפת הקלה".
נמרוד איזנברג
נמרוד איזנברג הוא מהנדס תוכנה בעברו ומנהל רכש בהווה. קורא ספרות ספקולטיבית מאז ומתמיד, ולאחרונה משלה עצמו שהוא יודע גם לכתוב. נמרוד נשוי למלכת יופי ולהם גמד וגמדה מרושעים. שלושתם יותר חכמים ממנו. סיפוריו התפרסמו ב"היֹה יהיה" ובפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".לאתר של נמרוד איזנברג
סיון שיקנאג'י
סיון שיקנאג'י היא ילידת העיר אילת ומתגוררת כיום ברמת גן. היא נשואה ואם לשתי בנות. סופרת, משוררת, תסריטאית ומרצה במכללת מנשר לאמנות.
עדי לויה
עדי לויה, שחקן ואומן-יוצר המתגוררת בלונדון. היא הייתה חברת המערכת של ״המימד העשירי״ וסיפוריו התפרסמו באסופה זו בעבר. זוכת פרס גפן לשנת 2017 על הסיפור ״מכשפה״. (לשון פניה: את.ה, מעורבת.)
קרן לנדסמן
קרן לנדסמן, כותבת ותיקה בקהילה, זוכת פרס גפן על סיפוריה "הגורגונה של הייזנברג" ו"לבד, בחושך", ועל הספר "שמים שבורים". בשנת 2018 יצא לאור ספרה "לב המעגל" (זמורה-ביתן) בעברית ובשנת 2019 הוא יצא באנגלית. מרצה מבוקשת בכנסים ורופאה.
רותם ברוכין
מחזאית, במאית ותסריטאית שמחזותיה הוצגו בתאטרון צוותא, במרכז הגאה ובפסטיבלים. זוכת פרס גפן על סיפוריה "במראה", "הפוך, לקחת", "וויסקי בקנקן" ו"מציאות ואבדות". ספרה הראשון עומד לצאת לאור ב-2020.