ישיבת ועד האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה תתקיים ביום שלישי ה-24/11/2026 בשעה 18:30 תל אביב.

נושאי הישיבה
עדכונים קבועים:

אייקון
עולמות
מאורות
דורות
בדיון
פרס גפן
פרס עינת
שנתון
נוכחות במרשתת
שיתופי פעולה
גזברות
מחשוב
מעבר על רשימת משימות

נושאים לדיון:

לקחים מפעילות דוכן האגודה באייקון
אירוע 30 שנה לאגודה – סיכום
שילוב ספרי היה יהיה בתכניות חדשות של בוקפוד

האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה (ע"ר) מכריזה בזאת על אספה כללית בתאריך יום רביעי ה-13.12.2026 במהלכה תתקיים דיון והצבעה על קטגוריות של פרס גפן. האספה תתקיים ב-ZOOM, בשעה 19:00.

חברי אגודה המעוניינים להצביע אך אין באפשרותם להגיע יכולים למלא ייפוי כוח על ידי פנייה לכתובת contact@sf-f.org.il וקבלת טופס הצבעה.

קישור ל-ZOOM ישלח לחברי האגודה במייל לפני האספה.

על סדר היום של האספה הצבעה על 2 קטגוריות:

1. פיצול קטגוריית ספר המקור:

– פיצול לקטגוריה נפרדת לספרי ביכורים.

– פיצול לקטגוריות נוער ומבוגרים.

– לא לפצל את הקטגוריה בכלל.

2. תרגומים מחדש:

– לא לאפשר לתרגומים מחדש להתמודד על הפרס.

– לפתוח קטגוריה נפרדת לתרגומים מחדש.

– לאפשר לתרגומים מחדש להתמודד בקטגוריות הקיימות.

הסבר על אופן ההצבעה

במסגרת האסיפה הכללית של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, אנו מקיימים הצבעה על שתי הצעות לשינוי קטגוריות פרס גפן: פיצול קטגוריית ספר המקור והסדרת השתתפותם של תרגומים מחדש בפרס.

בכל אחת מהשאלות יש לדרג את שלוש האפשרויות לפי סדר העדיפות, מהמועדפת ביותר ועד לפחות מועדפת. אין חובה להשתתף בשתי ההצבעות, וניתן להימנע מהצבעה בכל אחת מהן. עם זאת, אם בוחרים להצביע בשאלה מסוימת, יש לדרג את כל שלוש האפשרויות.

ההצבעה פתוחה לחברי האגודה בלבד. הזכאות להצבעה תיבדק לפי כתובת הדוא"ל שנמסרה בעת ההרשמה לאגודה. אנא הקפידו להזין בטופס את אותה כתובת דוא"ל, וודאו מראש שהיא מעודכנת במערכת. ניתן לבדוק את פרטי החברות שלכם כאן. אם הפרטים אינם נכונים, יש לפנות לכתובת contact@sf-f.org.il לצורך בירור ותיקון.

תוצאות ההצבעה יחושבו באמצעות שיטת שולצה (Schulze method), שיטת הצבעה המשקללת את סדר ההעדפות המלא של המצביעים באמצעות השוואות בין האפשרויות. זוהי שיטה מוכרת להצבעות דירוג, המשמשת ארגונים וקהילות שונות.

ביום חמישי ה-19 בנובמבר ניפגש בסינמטק תל אביב לאירוע מיוחד – "30 הקפות סביב השמש". האירוע חינמי לחלוטין ומיועד לחברים.ות באגודה ולאורחיה.

מה בתכנית?
18:00 – אירוע סגור לחברות וחברי האגודה בלבד – שולחנות עגולים, משחקי חברה גיקיים, ועוד.
19:30 – קבלת פנים (ואוכל!)
20:00 – התוכנית האמנותית

"אתגר האגו-דע" – שעשועון אלתור מבית היוצר של גיא בוסקו
בואו להשתתף בשעשועון שיבחן 30 שנה של היסטוריה אגודתית. לא יודעים את התשובות? אין בעיה, פאנל של חרטטניות מקצועיות יהיה שם כדי לעזור.
אבל מי מהן דוברת אמת ומי לא? אתם תקבעו!

"מדריך הטרמפיסט.ית לאגודה" – מופע מיוחד של השחקנית והמאלתרת הילה די קסטרו
מסע הומוריסטי ואוהב בין 30 שנות אגודה: הכנסים, הדמויות, הרגעים הגדולים והתקלות שכולנו זוכרים. בלי פאניקה.

שירים ונגינה – איילת דקל וגאיה שטיינברג

בואו לחגוג איתנו! כל המגיעות והמגיעים לאירוע המרכזי יקבלו מתנה.

הכניסה חופשית למוזמנות ולמוזמנים, בבקשה אשרו הגעה בטופס שנשלח עד לתאריך 15 לנובמבר 2026.

סקירה על אסופת מאמרים בנושא ספרות ספקולטיבית ישראלית

אפתח בכמה מילים להבהיר את הקשר כתיבת הסקירה הזו (אני לא אוהב את הביטוי "גילוי נאות"). אני פעיל בחוגי המדע הבדיוני בארץ במשך יותר מעשרים וחמש שנים, ומכיר רבים מהסופרות והסופרים שכתבו את היצירות שנידונות במאמרים השונים. חלקם חברות וחברים שלי. בארבע השנים האחרונות אני גם באקדמיה, לומד לתואר שני בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה ובדיוק הגשתי עבודת מאסטר שעוסקת במדע בדיוני. אחת החוקרות שמאמר שלה נכלל בספר, ד"ר קרן עומרי, היא המנחה שלי ואחת העורכות של הספר, ורד וייס, מסרה לה את הספר עבורי. כלומר, אני כרגע במרחב, שאתייחס אליו מאוחר יותר ברשימה זו, שבו שתי קהילות נפגשות – קהילת חובבי הז'אנר, והקהילה האקדמית שחוקרת אותו. הרקע הזה חשוב, לדעתי כדי להבין יותר לעומק את הסקירה הזו.

בספר הקדמה, ושנים־עשר מאמרים בשני חלקים – החלק הראשון כולל מאמרים יותר תאורטיים וכלליים שעוסקים בספרות הספקולטיבית בארץ, ובחלק השני מאמרים שעוסקים בניתוח יצירות או יוצרים ספציפיים. יחד הם מציירים תמונה מעניינת מאוד ומקיפה למדי של הספרות הספקולטיבית בישראל. ההקדמה של גומל ווייס מנסה למקם בקצרה את הספרות הספקולטיבית הישראלית, ואת אסופת המאמרים הזו, בזמן ובמרחבים שונים. הן מתחילות את הדיון שלהן במאורע בעל ההשפעה הגדולה ביותר על מדינת ישראל בשנים האחרונות, המתקפה של ה-7 באוקטובר 2023 ואחריתה, ועל התגובות של הז'אנר למאורע זה. גומל ווייס ממשיכות ומסבירות את החשיבות של ספרות הז'אנר בהקשר התרבות של מדינת ישראל, את החשיבות של העיסוק בה, ואת העובדה שהיא זכתה במידה רבה להתעלמות במחקר הספרות הישראלית עד לעשורים האחרונים. הן עוסקות ביחס בין ספרות זו לבין הספרות העברית הכללית, וביחס שבין ספרות הז'אנר הישראלית לספרות הז'אנר העולמית. חלק מנושאים אלה נידונים מאוחר יותר בפירוט במאמרים הכלולים בקובץ.

כמו ההקדמה גם החלק התאורטי של הספר מתחיל בעיסוק בזמן. במאמר Limbotopia: The “New Present” and the Literary Imagination גומל וורד קרתי שם-טוב טובעות מושג חדש "לימבוטופיה", על משקל "אוטופיה" ו"דיסטופיה". אך בעוד שאוטופיה ודיסטופיה שתיהן מציגות התקדמות כלשהי, גורמים שונים הביאו להיווצרות ז'אנר של יצירות שעוסקות בעתיד, אך למעשה מתארות מעין הווה מתמשך, ופעמים רבות נטול תקווה. הן מראות לאחר מכן איך התנאים הפוליטיים והחברתיים בארץ הופכות את הספרות הספקולטיבית הישראלית ל"פגיעה" במיוחד למודוס כתיבה זה.

המאמר הבא, של שלדון טייטלבאום ועמנואל לוטם, המבוסס על ההקדמה שלהם לאסופה Zion’s Fiction שהם ערכו, מתאר את המאפיינים הייחודיים של המדע הבדיוני הישראלי, ובמאמר שאחריו לין לבנון מנתחת את בסיס הנתונים שבנתה של כל ספרי המדע הבדיוני והפנטסיה בעברית שיצאו בשנים 2020-1948 (מתורגמים ומקוריים, לא כולל ספרי ילדים ונוער) ומתארת מגמות של התקבלות והתפתחות הז'אנר בארץ בתקופה זו. המאמר של נרדין דאו הוא היחיד שעוסק בספרות ז'אנר בערבית, ובו היא דנה בהגליה והתנגדות בספרות ספקולטיבית פלסטינית ובסדרת הפנטסיה "בוסתני ערביסטאן" (بساتين عربستان) של אוסמה מ' אל-מוסלם. עודד ניר מנתח במאמרו Mauvaises-lettres: The New Historical Imagination in Israeli Speculative Fiction את הסיבות שבעיני הממסד הספרותי בארץ ספרות הז'אנר נחשבת "מכוערת" ( כפי שהוא מכנה אותה כניגוד לביטוי "ספרות יפה"), כלומר נחותה ולא ראויה להתייחסות רצינית. המאמר החותם את החלק הראשון הוא מאת רייצ'ל קורדסקו, ועוסק בספרות ספקולטיבית ישראלית בתרגום לאנגלית.

כאמור, החלק השני כולל מאמרים שבוחנים לעומק יצירות או יוצרים מסוימים. המאמר הפותח את החלק הזה הוא היחיד שעוסק ביצירות שנכתבו לפני קום המדינה. ורד וייס בוחנת במאמר זה את הגותיקה בכתיבה של ביאליק, וחלק גדול ממנו מוקדש לניתוח הפואמה "בעיר ההרגה". וייס מדברת על ההתאמה של הגותיקה לכתיבה שתשרת את המטרות של הציונות בעידוד עלייה לארץ ישראל, ומדגישה את המורכבות של הסיום האמביוולנטי של הפואמה בהקשר של מטרות אלה. דיון זה מעניין במיוחד לאור מעמדו של ביאליק כמשורר הלאומי, והמעמד של פרעות קישינב שעליהן נכתבה הפואמה באתוס הציוני והוא פתיח טוב לדיון ביצירות שנכתבו מאוחר יותר.

קרן עמרי עושה שימוש בגישה הידועה בשם "המדעים הכחולים" בניתוח שלה את יצירתו של אסף גברון. "המדעים הכחולים" היא גישה אינטרדיסציפלינרית שמאמצת את המים וההופעות השונות שלהם כמפתח לחקר תופעות בתחומים שונים. כלומר, השאלה איך גשם, ימים, נהרות, מאגרים, השקיה, שחייה, שתייה וכן הלאה מתפקדים במושא המחקר, היא המפתח בבחינת תופעות פיזיות כמו גאוגרפיה, חברתיות כמו מנהגים או תרבותיות כמו ספרות ועוד. במאמר זה עמרי מתרכזת ב"הידרומניה", שהוא ספר שהמים והמחסור בהם עומדים במרכזו, וב"המֶלֶט", הנובלה שכתב גברון בעולם המשותף של "פוסטקפ". היא מראה איך אימוץ גישה השמה את המים במרכז, למשל בדמות ברכות שחייה ותפקידן, יכולה לשרת לא רק את הבנת "הודרומניה" אלא גם להעשיר את הקריאה ב"המלט" שהיא גרסה של המחזה "המלט" במזרח תיכון עתידי.

המאמר של רינה ז'אן ברוך עוסק במרחב הזמן בטרילוגיית "ורד יהודה" של שמעון אדף ("כפור", "מוקס נוקס" ו"ערים של מטה"). ז'אן ברוך מראה איך אדף מערער את עצם תפיסת הזמן הלינארי בדרך שבה הוא בונה את הסיפורים שלו, כאשר המספר של יצירות שונות מדווח לנו לא רק על אירועים שהתרחשו בעברו ובהווה שלו, אלא גם על כאלה שיתרחשו בעתיד, לעתים כשעובדה זו לא ברורה לקוראים בעת הקריאה. היא משתמשת בתפיסת ה"הוורה הרחב" של אולריך גומברכט (Gumbrecht) כדי להראות איך המרחב הטמפורלי של אדף קורא תגר על התפיסה המקובלת שלנו את הזמן ומנצל את היכולות של הכתיבה הספקולטיבית.

המאמר של הדס אלבר-אבירם בוחן את ספרות המד"ב הישראלית של לביא תדהר, ובעיקר את היצירות הכלולות בעולם "התחנה המרכזית" שלו. אלבר-אבירם מראה איך תדהר משתמש ביכולות של הז'אנר לתאר עולם שונה כדי לתאר עתיד שממשיך מעל השבר העיקרי של ישראל, הסכסוך הישראלי-פלסטיני על כל מה שמשתמע ממנו. המטפורה של התחנה המרכזית, נמל החלל המתנשא מעל נקודת המפגש של תל-אביב ויפו, היא מרכזית בניתוח של אלבר-אבירם את העתיד הזה ואיך הוא מכיל את השבר הזה בלי להתעלם ממנו אלא מאפשר חיים אחריו.

יוסי מנדלוביץ' מקדיש את מאמרו לדיסטופיה "השלישי" של ישי שריד. מנדלוביץ' משתמש בשני צירים כדי להבין את העולם של הספר, ואת הדרך שבה שריד מעצב את העולם הזה בכתיבתו. האחד הוא האוטופיה המשיחית שמלווה את הציונות מראשיתה, שמנדלוביץ' מראה את השורשים שלה ואת הגלגולים שלה בספרות הישראלית. האחר הוא טראומה ואיך היא משפיעה על זיכרון ועל עיצוב הצגת העולם, ברמה האישית וברמה הלאומית. הספר, שכתוב כעדות מפיו של יהונתן, בן יהועז מלך יהודה ובונה בית המקדש השלישי בממלכת יהודה החדשה שנפלה, מעוצב על ידי שני כוחות אלה.

המאמר האחרון בספר, של בן ברוך בליך, עוסק בדמות ה"צבר" בקומיקס הישראלי בין 1948 ו-1974. בליך עוסק בקומיקס שפורסם בעיתונים יומיים או בשבועונים בתקופה הזו, מאחר והתקופה שבה התחילו להתפרסם בישראל חוברות קומיקס בסגנון האמריקאי היא מאוחרת יותר. הוא מראה איך דמות הצבר משתנה ככל שמדינת ישראל והחברה מה משתנות, מעולה חדש השואף לבטא את האתוס הציוני של המדינה בראשיתה ועד לדמויות מפוכחות שמשמשות יוצרים כדי לחתור תחת מה שנראים כמו ערכי יסוד שאין לערער עליהם באמצע שנות ה-70 של המאה העשרים.

אסופת המאמרים Israeli Speculative Fiction: Beyond Is/Real היא מעניינת וחשובה. גם מאמרי הסקירה וגם המאמרים הממוקדים מעלים מסגרות חשיבה ותאוריות מעניינות לקרוא דרכן את הספרות הספקולטיבית הישראלית. במזרח התיכון שמים הם מצרך נדיר בו, שאת חשיבותם אפשר לראות כבר בסיפורי התנ"ך, ובעולם של שינויים אקלימיים מואצים, קריאה דרך "המדעים הכחולים" היא דרך מרתקת לראות את הסיפורים העוסקים בעתיד האזור. הבנת התפקיד של הגותיקה בעיצוב הטקסטים המכוננים של הספרות הישראלית היא עדשה מעניינת לראות דרכה את ספרות האימה החדשה שנכתבת כיום. המחשבה על דפוסים טמפורליים שונים כמו "ההווה הרחב" או לימבוטופיה יכולה ללמד אותנו רבות על ספרות המתארת את העתיד. יתר על כן, עצם הריכוז של מאמרים כאלה בספר אחד הוא חשוב. יש עיסוק בספרות ספקולטיבית ישראלית במחקר, אבל לעניות דעתי לא היה ספר שהוקדש כולו לספרות זו מאז "עם שתי הרגליים עמוק בעננים" שיצא לאור בשנת 2009. ספר כזה שלפנינו, שיוצא לאור באנגלית, בהוצאה אוניברסיטאית, הוא מבורך. בעיקר באווירה של השנים האחרונות כאשר ישראל והעיסוק בה הפכו מוקצים בחלק מהחוגים האקדמיים.

מנקודת המבט שלי, כמי שצמח בקהילת הז'אנר הישראלית, נקודת התורפה העיקרית של הספר היא מיעוט הדיון בסיפורים קצרים בו. אומר מראש, זו לא חולשה ייחודית לספר הזה, אריק ואן אכטר (Van Achter) במאמר Revising Theory: Poe’s Legacy in Short Story Criticism (2012) סוקר את התפתחות תחום הביקורת של הסיפור הקצר בספרות, ומדבר על "בעיית היוקרה" של סיפורים קצרים במחקר הספרות, שנוטה להתרכז ברומאנים.[1] אבל בדיון שעוסק בז'אנר הישראלי, יש בכך בעייתיות יתר לדעתי. רותם ברוכין, יעל פורמן, ניר יניב, קרן לנדסמן ועוד שמוזכרים במאמרים השונים החלו את הקריירות שלהם בכתיבת סיפורים קצרים, אבל אין כמעט התייחסות לסיפורים אלה בספר אלא רק לספרים שהוציאו לאור. התייחסות לסיפורים קצרים מוגבלת כמעט אך ורק לסיפורים שקשורים לעולם רחב יותר, כמו הסיפורים הנכללים בעולם "התחנה המרכזית" של תדהר או לעולם "ורד יהודה" של אדף. יוצא הדופן העיקרי הוא המאמר של טייטלבאום ולוטם, שהוא עיבוד של מבוא לאסופת סיפורים קצרים.

חלק משמעותי וחשוב של היצירה הספקולטיבית בעברית, בעיקר עד לעשר השנים האחרונות בערך, היה בסיפורים קצרים, והם עדיין תופסים מקום מרכזי ביצירה זו. ההשמטה הזו בעייתית במיוחד מכיוון שהיא משקפת "כתם עיוור" במחקר הספרות הספקולטיבית הישראלית. ספרות זו נוצרה בשני מרחבים די מובחנים ודי נפרדים זה מזה – המרחב של קהילת החובבים והמרחב של התרבות הכללית. במשך זמן רב היצירה שצמחה מתוך הקהילה הייתה כמעט כולה של סיפורים קצרים, וזו שמחוץ לה כמעט כולה של ספרים. ההתמקדות בספרים משאירה מחוץ לדיון מרחב שלם של יצירה שלדעתי הוא קריטי לדיון.

אומר במפורש שאינני נטול אינטרסים בביקורת הזו שלי. אני אוהב סיפורים קצרים, אני מגיע מתוך הקהילה ואני עורך כבר כמעט עשרים שנה את "היֹה יהיה" והייתי רוצה לראות יותר התייחסות אליהם במחקר. אבל אני סבור גם שכל אלה הם יתרון שיש לי בכל מה שנוגע למחקר הז'אנר בארץ, כי הם נותנים לי נקודת מבט שונה מזו של המסתכלים מבחוץ, ולו רק מכיוון שיש סיכוי טוב שהגישה שלי לעולם הזה קלה יותר משלהם ולכן אני מכיר טוב יותר את החומר שיש שם.

הקלישאה של סיכום מחקרים היא שיש לסיים ב"מחקר זה יכול להיות בסיס למחקר נוסף בכיוונים …". באופן כללי אשמח לראות עוד מחקרים בספרות ספקולטיבית ברמה ובעומק של המאמרים שכלולים בקובץ המצוין הזה. אני אשמח כפליים אם הם יעסקו גם בסיפורים הקצרים שהתפרסמו ומתפרסמים בשלל במות.

Israeli Speculative Fiction: Beyond Is/real

Editors: Elana Gomel; Vered Weiss

Liverpool University Press, 2026

277 p.p.


[1] לפני כשנתיים כתבתי עבודת סמינר שעסקה בניתוח סיפורים קצרים שעבורה קראתי את המאמר הזה של אכטר, ומאמרים אחרים שעוסקים בתאוריה של הסיפור הקצר. החזרה בכולם על אותה טרוניה הייתה כמעט משעשעת.

אסיפה כללית של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה (ע"ר)

תאריך: 30.09.2026
מיקום: עירוני א', תל אביב
שעת זימון האספה: 20:00
שעת פתיחת האספה: 20:30

בשעה 20:00 לא היה קוורום כנדרש בתקנון העמותה, ועל כן נדחתה פתיחת האספה בחצי שעה, בהתאם להוראות התקנון.

בשעה 20:30 נפתחה האספה. במועד פתיחתה נכחו 26 אנשים, מהם 25 חברי עמותה וצופה אחד.

מינוי יו"ר ומזכיר האספה

בהתאם לתקנון העמותה, יו"ר העמותה משמשת כיו"ר האספה הכללית. לפיכך ליאת שחר קשתן שימשה כיו"ר האספה.

ליאת שחר קשתן הציעה למנות את חננאל לבנה למזכיר האספה. ההצעה אושרה פה אחד.

סקירת פעילות האגודה בשנה החולפת

ליאת שחר קשתן סקרה בפני האספה את פעילות האגודה במהלך השנה האחרונה. היא ציינה כי גם השנה נדרשה האגודה להמשיך לקיים פעילות קהילתית בתקופה שבה המציאות החיצונית הקשתה פעם אחר פעם על קיום אירועים ופעילויות כמתוכנן.

חלק מרכזי בסקירה הוקדש לכנס עולמות. לאחר חודשים של הכנות נאלץ סגל הכנס לבטל את הכנס במתכונתו המקורית, ובהתראה קצרה הופקה במקומו פעילות חלופית שכללה פעילות פיזית בדיזנגוף סנטר וכנס וירטואלי במקביל. ליאת הודתה לבר ולכל סגל עולמות על העבודה הרבה שנעשתה הן לפני הביטול והן לאחריו, ועל כך שלמרות הנסיבות הצליחה הקהילה להיפגש ולקיים פעילות משותפת.

גם כנס דורות לא התקיים השנה בעקבות הנסיבות. ליאת הודתה לצוות הכנס ולכל מי שהשקיעו זמן ועבודה בהכנתו, אף שבסופו של דבר לא ניתן היה לקיימו.

לצד האירועים שלא התקיימו כמתוכנן, המשיכה האגודה בפעילות רחבה במהלך השנה. האגודה חזרה להשתתף בשבוע הספר עם דוכנים בתל אביב ובחיפה, המשיכה לקיים מועדוני קריאה ופעילויות שוטפות, והרחיבה את שיתוף הפעולה עם עיריית תל אביב, לרבות פעילויות לנוער ולהורים גיקים.

השנתון "היה יהיה" יצא השנה בפעם ה-18 וכלל כעשרים סיפורים חדשים. ליאת הודתה לכותבות ולכותבים וכן לכל מי שלקחו חלק בעריכה, בהפקה, בהגהה ובעיצוב. במהלך השנה נמשכה גם הנגשת השנתון לקהלים נוספים: השנתונים הדיגיטליים הועלו לשירות ליבי, וגרסת האודיו של "היה יהיה 2025" נפתחה למכירה לקהל הרחב.

עוד צוין כי פרס עינת מציין השנה עשרים שנות פעילות, שבמהלכן העניק במה ליצירה ישראלית חדשה ולכותבות ולכותבים רבים.

בפרס גפן החל השנה דיון רחב על עתידו של הפרס, על רקע השינויים שחלו בשוק הספרים והגידול המשמעותי במספר ספרי המקור הזכאים להתמודד. בין הסוגיות שנבחנות נמצאות אפשרויות לפיצול קטגוריות, היחס לספרי ביכורים, תרגומים מחודשים ונושאים נוספים. הודגש כי הכוונה היא לקיים תהליך פתוח ומשתף ולא לקבל החלטות בחופזה, וכי הדיון יימשך גם לאחר אייקון ובהמשך יובאו הצעות להצבעת חברות וחברי האגודה.

בהתייחס לפסטיבל אייקון, ציינה ליאת כי לצד קיום אייקון "פלאות" השנה, החל גם דיון רחב יותר על עתיד הפסטיבל. אייקון גדל משמעותית לאורך השנים, ויחד עם הגידול התרחבו גם האתגרים הנוגעים למקום, לעומס, לעלויות, לאבטחה ולכמות העבודה המוטלת על צוותים מתנדבים. הודגש הרצון לשמר את אופיו של אייקון כאירוע פתוח, נגיש וקהילתי, ובמקביל לבחון כיצד ניתן לאפשר לו להמשיך להתקיים ולהתפתח בשנים הבאות.

ליאת הזכירה גם את כנס מאורות המתוכנן ל-10 בדצמבר בירושלים, תחת הנושא "העולם כיער", והביעה תקווה כי בשנה הבאה יוכל כנס עולמות לשוב ולהתקיים במתכונתו הרגילה.

השנה מציינת האגודה שלושים שנה להקמתה. ליאת ציינה כי ב-19 בנובמבר צפוי להתקיים האירוע המרכזי לציון שלושים שנות פעילות, לצד פעילויות נוספות ותערוכה שתעסוק בתולדות האגודה.

לסיום הודתה ליאת למתנדבות ולמתנדבים שעל עבודתם נשענת פעילות האגודה, ובהם מנהלי וסגלי הכנסים, עורכי השנתונים, צוותי הפרסים, מפעילי הדוכנים, מנהלי האתרים והמערכות וכל מי שלקחו חלק בפעילויות הרבות לאורך השנה. היא קראה לחברי האגודה המעוניינים בכך להצטרף להתנדבות בפרויקטים ובאירועים השונים בשנה הקרובה.

שינוי תקנון האגודה בנושא הקוורום באספה הכללית

הנושא הראשון שהובא לדיון ולהצבעה היה שינוי סעיף הקוורום בתקנון העמותה.

הנוסח הקיים בסעיף 8(א) לתקנון קובע:

"אסיפה כללית לא תיפתח אם לא נכחו לפחות 25 חברי עמותה או רבע ממספר חברי העמותה, המספר הנמוך מן השניים; היה מנין זה נוכח בפתיחת האסיפה, רשאית היא להמשיך בדיוניה ולקבל החלטות אף אם פחת מספר הנוכחים."

הוסבר כי באספה הנוכחית, וכן באספות כלליות קודמות, נוצר מצב שבו חברים מגיעים לאספה אך לא מתקיים הקוורום הנדרש בדיוק בשעת הפתיחה. כתוצאה מכך נדרשת המתנה של חצי שעה, אף שבפועל מספר החברים הנדרש עשוי להגיע דקות ספורות לאחר השעה שנקבעה. הדבר גורם לעיכוב ולבזבוז זמן של המשתתפים ומקשה על פתיחת האספה במועד.

במהלך הדיון עלתה גם השאלה כיצד ראוי להתייחס לחברים המאחרים בדקות ספורות, וכן החשש מפני מצב שבו מספר משתתפים קטן מאוד יוכל לקבל החלטות בשם האספה הכללית.

הועלו מספר חלופות:

  1. הפחתת משך ההמתנה במקרה שבו אין קוורום מחצי שעה לרבע שעה.
  2. הפחתת הקוורום הנדרש לעשרה חברי עמותה.
  3. הפחתת הקוורום הנדרש ל-15 חברי עמותה.

ביחס להצעה לקבוע קוורום של עשרה חברים נטען כי מספר זה עלול להיות נמוך מדי, ובמקרה קיצוני לאפשר את פתיחת האספה בנוכחות חברי הוועד, חברי ועדת הביקורת ומספר קטן מאוד של חברים נוספים.

מנגד, ביחס להצעה לקבוע קוורום של 15 חברים נטען כי היא יוצרת איזון בין הרצון לאפשר לאספה להתחיל במועד לבין הצורך להבטיח השתתפות משמעותית של חברי העמותה בקבלת החלטות.

נדונה גם האפשרות לשלב בין הפחתת משך ההמתנה לרבע שעה לבין הפחתת מספר החברים הנדרש לקוורום. בסופו של הדיון הוחלט שלא לשלב בשלב זה בין שני השינויים, אלא לבחור בין החלופות שהוצעו.

נערכה הצבעה בין החלופות, והחלופה המועדפת על האספה הייתה קביעת קוורום של 15 חברי עמותה.

לאחר מכן הועלתה להצבעה ההצעה לתקן את סעיף 8(א) לתקנון כך שבמקום 25 חברי עמותה יידרשו 15 חברי עמותה, או רבע ממספר חברי העמותה, לפי המספר הנמוך מבין השניים.

ההצעה אושרה ברוב קולות.

בהתאם לכך, הנוסח שאושר הוא:

"אסיפה כללית לא תיפתח אם לא נכחו לפחות 15 חברי עמותה או רבע ממספר חברי העמותה, המספר הנמוך מן השניים; היה מנין זה נוכח בפתיחת האסיפה, רשאית היא להמשיך בדיוניה ולקבל החלטות אף אם פחת מספר הנוכחים."

בחירות לוועד האגודה ולוועדת הביקורת

האספה עברה לבחירת ועד האגודה וועדת הביקורת לשנת הפעילות הקרובה.

חמישה חברי עמותה הגישו מראש את מועמדותם לוועד האגודה ושני חברי עמותה הגישו את מועמדותם לוועדת הביקורת.

המועמדים שנכחו הציגו את עצמם, הסבירו מדוע בחרו להתמודד והתייחסו לשאלות חברי האספה. מצעים של מועמדים שלא הציגו אותם בעצמם הוקראו בפני האספה על ידי מזכיר האספה.

בשלב זה ביקשו שלושה חברי עמותה נוספים להגיש מועמדות באיחור: אלה דרייהר, יובל אלדמע תשובה וטל גולדמן.

האספה הכללית התבקשה לאשר את הגשת המועמדויות המאוחרות.

הגשת שלוש המועמדויות המאוחרות אושרה כל אחת ברוב קולות.

לאחר אישור המועמדויות הציגו גם המועמדים הנוספים את עצמם ואת הסיבות להתמודדותם.

גיא קובל וגל חיימוביץ' התנדבו לשמש כוועדת הבחירות.

בעת ההצבעה השתתפו 28 מצביעים.

לאחר ספירת הקולות נבחרו חברי הוועד וחברי ועדת הביקורת כדלקמן:

ועד האגודה

ליאת שחר קשתן
עינת סיטרון
חננאל לבנה
בר פישביין
שי אבידן
יובל אלדמע תשובה
טל גולדמן

ועדת ביקורת

דמיאן הופמן
נעמה פרידמן

דיון בנושא פרס גפן

לאחר סיום הבחירות התקיים דיון בנושא פרס גפן.

הובהר מראש כי מטרת הדיון היא לשמוע את עמדות חברי האגודה ולהמשיך את תהליך בחינת מבנה הפרס וכלליו. לא התקיימה במסגרת האספה הצבעה על שינויים בפרס גפן.

חננאל הציג בפני האספה, ובפרט לטובת מי שלא השתתפו בדיונים הקודמים, את הסוגיות המרכזיות שעלו עד כה בדיונים על עתיד הפרס. לאחר הצגת כל אחד מהנושאים התייחסו חברי האספה להצעות והציגו עמדות ושיקולים נוספים.

דרישת עריכה ספרותית

הסוגיה הראשונה הייתה האם תנאי הסף להתמודדות בפרס צריך לכלול דרישה מפורשת לעריכה ספרותית.

כיום קיימת בתקנון דרישה לעריכה, אך אין דרישה מפורשת כי מדובר בעריכה ספרותית דווקא.

התומכים בדרישה לעריכה ספרותית טענו כי מדובר במסננת איכות חשובה, בפרט לנוכח הכמות הגדלה של ספרי מקור המתפרסמים בעברית. עוד נטען כי עריכה היא חלק מהותי מתהליך יצירתו של ספר, וכי הכרה בחשיבותה במסגרת תנאי הפרס מבטאת גם הכרה בעבודתם של העורכים והעורכות ובחשיבותה של הקהילה המקצועית בתחום.

גם במהלך הדיון באספה הודגשה חשיבותה של העריכה כחלק מתהליך יצירת הספר. עלתה העמדה כי מעבר לתרומתה לאיכות היצירה, דרישת עריכה עשויה לחזק נורמות מקצועיות ולהכיר בתפקידם של אנשי ונשות העריכה בתהליך ההוצאה לאור.

מנגד נטען כי אם ספר טוב דיו כדי לזכות בפרס, עליו להישפט על פי איכותו ולא להיפסל בשל אופן הפקתו. לפי עמדה זו, הצבעת הקהל עצמה יכולה לשמש כמנגנון הסינון, ואין צורך לקבוע דרישת סף נוספת שעלולה למנוע מיצירה טובה להשתתף.

פיצול קטגוריית ספר המקור

נדונה האפשרות לפצל את קטגוריית ספר המקור. הוצגו שתי חלופות עיקריות: פיצול בין ספרי ביכורים לספרים של יוצרים שכבר פרסמו ספרים בעבר, או פיצול בין ספרי נוער לספרים למבוגרים.

ספרי ביכורים

התומכים ביצירת קטגוריה נפרדת לספרי ביכורים טענו כי לסופרים וסופרות מוכרים, שכבר בנו לעצמם קהל ושם, עשוי להיות יתרון משמעותי על פני יוצרים המפרסמים את ספרם הראשון. לפיכך, קטגוריה נפרדת עשויה לתת לסופרים חדשים הזדמנות טובה יותר לקבל הכרה.

מנגד הוצג כי בפועל ספרי ביכורים מצליחים גם כיום להגיע לשלבים מתקדמים ואף לזכות בפרס. נקודה זו חזרה גם בדיון באספה, שבו צוין כי הנתונים הקיימים אינם מצביעים בהכרח על נחיתות של ספרי ביכורים בתחרות הנוכחית.

עוד נטען כי ספר ביכורים אינו בהכרח יצירתו הראשונה של היוצר. יוצרים רבים כבר מוכרים לקהילה מכתיבת סיפורים קצרים, מפרסומים קודמים או מפעילות אחרת בתחום, ולכן ההבחנה בין "יוצר חדש" לבין "יוצר ותיק" אינה תמיד חופפת להבחנה בין ספר ראשון לספרים הבאים.

ספרי נוער וספרים למבוגרים

החלופה השנייה הייתה פיצול בין ספרי נוער לבין ספרים למבוגרים, בדומה לחלוקה הקיימת כיום בקטגוריית הספר המתורגם.

בדיון נטען כי ספרות נוער וספרות למבוגרים שונות זו מזו באופן מהותי מבחינת קהל היעד, אופי הכתיבה, ציפיות הקוראים ולעיתים גם דפוסי הקריאה וההצבעה. מספר דוברים סברו כי ההבדלים הללו משמעותיים דיים כדי להצדיק קטגוריות נפרדות.

עוד צוין כי הנתונים הקיימים עשויים לתמוך בצורך בהפרדה בין ספרי נוער לספרים למבוגרים, בניגוד למצב ביחס לספרי ביכורים, שבו לא ניכר בהכרח צורך דומה.

מנגד, הקושי המרכזי שעלה ביחס להצעה זו היה הצורך לקבוע הגדרה ברורה ועקבית של ספר נוער לעומת ספר למבוגרים. חברי האספה הצביעו על כך שישנם ספרים רבים הנמצאים על התפר שבין הקטגוריות, וכי כל שינוי יחייב מנגנון ברור שיקבע כיצד מסווגים יצירות אלה.

דרישת רכיב ספקולטיבי מהותי

נדונה השאלה האם יש לקבוע כי רק יצירה שבה הרכיב הספקולטיבי הוא רכיב מהותי תהיה רשאית להתמודד בפרס.

בדיון עלתה השאלה כיצד ניתן להגדיר "רכיב ספקולטיבי מהותי", האם אפשר לקבוע לכך מבחן ברור ואובייקטיבי, והאם ראוי בכלל לקבוע רף של ספקולטיביות כתנאי להתמודדות.

גם חברי האספה הדגישו את הקושי ביצירת הגדרות חדות בנושא. הגבולות בין ז'אנרים אינם תמיד ברורים, וישנן יצירות שבהן המרכיב הספקולטיבי מצומצם מבחינת היקפו אך משמעותי מאוד לעלילה, ולעומתן יצירות שבהן קיימים אלמנטים ספקולטיביים רבים אך הם אינם בהכרח לב היצירה.

עלתה לפיכך השאלה לא רק כיצד ניתן למדוד את מידת הספקולטיביות, אלא גם האם נכון שפרס גפן ינסה לקבוע רף כזה מלכתחילה, או שמוטב להשאיר את ההכרעה ביחס להתאמתה של יצירה לתחום למנגנונים הקיימים ולשיקול דעתם של המצביעים.

השתתפות תרגומים מחודשים

נדונה האפשרות לאפשר לתרגומים מחודשים של יצירות שכבר פורסמו בעברית להתמודד בפרס גפן.

מצד אחד נטען כי תרגום הוא מלאכה יצירתית בפני עצמה, וכי תרגום חדש עשוי להיות שונה מאוד מתרגום קודם ואף להעניק ליצירה חיים חדשים. לפי עמדה זו, יש ערך בהכרה במלאכת התרגום ובמתרגמים ובמתרגמות, ואין לפסול תרגום רק משום שלאותה יצירה פורסמה בעבר גרסה אחרת בעברית.

מן הצד השני נטען כי יצירה המתורגמת מחדש היא בדרך כלל יצירה שכבר הוכיחה את הפופולריות והחשיבות שלה, ולעיתים אף זכתה בעבר להכרה. משום כך יש לה יתרון מובנה מול ספרים המתורגמים לעברית בפעם הראשונה.

במהלך הדיון באספה נשמעו קולות משמעותיים שהתנגדו להשתתפות של תרגומים מחודשים בקטגוריית הספר המתורגם הרגילה. ההתנגדות לא הייתה מוגבלת למקרים שבהם חלף זמן קצר מן התרגום הקודם, ודוברים ציינו כי מבחינתם גם מרווחים של 20, 30 או 40 שנה אינם מבטלים את היתרון הנובע מכך שמדובר ביצירה מוכרת שכבר נבחרה בעבר לתרגום.

מנגד, הייתה נכונות מסוימת לבחון בעתיד אפשרות של מסגרת או קטגוריה נפרדת לתרגומים מחודשים, שתאפשר לתת הכרה למלאכת התרגום מבלי להציב את היצירות הללו בתחרות ישירה עם ספרים המתורגמים לעברית לראשונה. עם זאת, גם ביחס להצעה זו לא הייתה תמימות דעים.

בהקשר זה עלתה גם שאלה רחבה יותר בדבר מטרתו של פרס גפן. נטען כי אם אחת ממטרות הפרס היא לעודד יצירות, יוצרים, תרגומים ופרסומים חדשים, הרי שיצירות שכבר זכו להצלחה ציבורית ומסחרית ושהוחלט להשקיע בתרגומן מחדש זקוקות פחות לתמיכה ולעידוד שמעניק הפרס.

שימוש בבינה מלאכותית

סוגיה נוספת שעלתה היא הצורך לקבוע כיצד פרס גפן יתמודד עם השימוש בבינה מלאכותית בתהליך יצירת ספרים.

עלה צורך לגבש גבולות ברורים ביחס להיקף השימוש המותר בכלי AI, ובכלל זה להבחין בין סוגים שונים ורמות שונות של שימוש במהלך הכתיבה, העריכה, התרגום, יצירת האיורים והעיצוב.

בדיון הודגש כי לא כל שימוש בכלי בינה מלאכותית הוא זהה, ולכן ייתכן שלא יהיה נכון לקבוע איסור גורף או כלל יחיד לכל סוגי השימוש. מנגד עלתה ההבנה כי יש צורך להגדיר גבולות ברורים, בפרט במקרים שבהם לבינה המלאכותית יש תרומה מהותית לתוכן היצירה עצמה.

הודגש כי מדובר בנושא חדש ומתפתח, וכי יהיה צורך לקבוע כללים שיהיו ברורים ליוצרים, למוציאים לאור ולציבור המצביעים, וכן לבחון כיצד ניתן ליישם ולאכוף אותם באופן מעשי.

מטרת הפרס והמשך הדיון

לאורך הדיון חזרה מספר פעמים השאלה הרחבה יותר מהי מטרתו המרכזית של פרס גפן: האם תפקידו הוא בעיקר לבחור את היצירות האהובות על קהל האגודה, לעודד יצירה ופרסום חדשים, לקדם את תחומי המדע הבדיוני והפנטסיה בישראל, לתמוך באנשי המקצוע הפועלים בתחום, או לשלב בין מטרות אלה.

הודגש כי ההכרעה בשאלות המעשיות, כגון פיצול קטגוריות, דרישות סף והשתתפות תרגומים מחודשים, תלויה במידה רבה גם בתשובה לשאלה רחבה זו.

בסיום הדיון סוכם כי בחינת השינויים האפשריים בפרס גפן תימשך גם לאחר האספה. הדיון יימשך במרשתת ובמסגרות נוספות, ובהמשך השנה יתקיים דיון נפרד וממוקד בנושא, שבמסגרתו ניתן יהיה לגבש הצעות ולהביאן להכרעת חברות וחברי האגודה.

בברכה,

חננאל לבנה
מזכיר האספה

ליאת שחר קשתן
יו"ר האספה

בשולי האספה הכללית התקיימה ישיבה של ועד האגודה הנבחר. המינוי של ליאת שחר קשתן ליו"ר האגודה אושר פה אחד.

ישיבת ועד האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה תתקיים ב-30/10/2026 בשעה 11:00 תל אביב.

נושאי הישיבה
עדכונים קבועים:

אייקון
עולמות
מאורות
דורות
בדיון
פרס גפן
פרס עינת
שנתון
נוכחות במרשתת
שיתופי פעולה
גזברות
מחשוב
מעבר על רשימת משימות
30 שנה לאגודה

נושאים לדיון:

חפיפה
חלוקת תפקידים
מעבר על נהלים

גילוי נאות: הכותב הינו חבר בוועד האגודה מאז 2025. האמור בפוסט זה הוא דעתו האישית בלבד של הכותב ואינו מייצג את ועד האגודה.

לפרס גפן יש זהות מובהקת – זהו פרס ספרותי ליצירות בסוגות המדע הבדיוני והפנטסיה. פרס, משום שהוא כולל הענקת כבוד ויקר. ספרותי, משום שהעילה להענקת הוקרה זו היא יצירה ספרותית. ליצירות בסוגות המדע הבדיוני והפנטסיה, משום שהוא מוענק ליצירות בסוגות האלו. מטרת הפרס היא לקדם את סוגות המדע הבדיוני והפנטסיה בישראל, ובכך הוא משרת שלוש ממטרות האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. כל אלו הן עובדות שלא נפתחו לדיון.

גם הליכי הבחירה לא הועלו כנושא לדיון, והניסיון לקשור אותם עם זהות הפרס ועם הנושאים שעל הפרק אינו צודק. הליכי הבחירה אינם חלק מזהות הפרס משום שמהות זהותו לא תשתנה כתוצאה משינוי שלהם. גם אם ישתנו הליכי הבחירה יוותר התוצר הסופי זהה – פרס ספרותי ליצירה בסוגת המדע הבדיוני והפנטסיה. בנוסף, ההליכים אינם קשורים בסוגיות שעל הפרק משום שהם אינם משפיעים על מימוש מטרות הפרס (ובעקיפין, מטרות האגודה), בעוד שהסוגיות שעל הפרק כן.

כעת משהראיתי כי מטרת הפרס הוגדרה היטב וכי הליכי הבחירה אינם רלוונטיים לשאלות שעל הפרק, אתייחס לסוגיות עצמן.

שתי המטרות הראשונות המצוינות כמטרות האגודה הן "לקדם ולעודד את העיסוק במדע בדיוני ופנטסיה בישראל" ו"לטפח יצירת מדע בדיוני ופנטסיה מקוריים". אל מול שתי מטרות אלו יש לבחון, לדעתי, את דרישות העריכה בפרס גפן. העובדה שעצם קיום הפרס משרתת את המטרה השנייה ברורה; אם הייתה זו מטרתה הבלעדית של האגודה הייתה מסכים כי הדרישה לעריכה ספרותית אינה הכרחית. אולם מתוך שמטרת האגודה היא גם לקדם ולעודד את העיסוק ולא רק את היצירה, הרי שכתיבה אינה העיסוק היחיד ועל האגודה לעודד כל עיסוק ובתוך כך – עריכה. עניין זה בא לידי ביטוי גם בתקנון הפרס בו נכתב כי הפרס נועד "לקדם הוצאת פרסומים איכותיים", כלומר על הפרס ליצור תמריץ ליוצרים לעמוד ברף מסוים של איכות. אם כן, הדרישה לעריכה ספרותית משרתת את מטרות האגודה ומעוגנת היטב בזהות הפרס, ושינוי זה בתקנון הפרס הגיוני וראוי.

לפיצול קטגוריית המקור על פי קריטריון של גיל יש חולשה משמעותית בעיניי ממספר סיבות. ראשית, משום שקטגוריה זו אינה מוגדרת היטב – אין עוררין שיש הבדל בין ספר המיועד לנוער לספר המיועד למבוגרים, אולם שרטוט הקו העובר ביניהם אינו עניין של מה בכך (איני טוען שדבר זה אינו ביכולתה של ועדת הפרס). בנוסף, ישנו מגוון רחב של קטגוריות ספרות לצעירים, שלהן אופי ספרותי שונה, ובעיני לא נכון ליצור מצב בו קטגוריות המשנה של ספרות לצעירים יתמודדו יחדיו באותה קטגוריה. בתוך כך, אני מסכים שגם במצב הקיים כיום מתמודדות יצירות מקטגוריות ספרותיות שונות באותה קטגוריה. מתוך ההבנה שפיצול הקטגוריה המוצע לא ייתן מענה הולם לבעיה, ומשום שעל אף העושר הספרותי בשנים האחרונות אני סבור שאין די יצירות כדי להצדיק פרסים נפרדים לקטגוריות הספרות לצעירים השונות, בעיניי עדיפה האפשרות של הוספת קטגוריה לספרי ביכורים.

הענקת פרס לסופר על יצירת הביכורים שלו מקדמת באופן ישיר את מטרות הפרס והאגודה. ראשית, היא מטפחת יצירה מקורית וחדשה. קטגוריה כזו תאפשר ליוצרים חדשים להיחשף לקהילה, ותאפשר לקהילה להכיר קולות חדשים ולתמרץ יוצרים חדשים להתמיד ביצירה. שנית, היא מאפשרת לסופרים חדשים שאינם חלק מהקהילה לקבל תשומת לב. אמנם גם חברי קהילה ותיקים פרסמו ספרי ביכורים, אבל להם הייתה היכולת לבצבץ מעל הרעש וכך לזכות. סופרים שאינם חברי ה"קהילה הקטנה שבה כולם מכירים את כולם", ראויים לקבל במה שתיתן להם מדרך רגל בשיח של חובבי הסוגה; במה זו לא מתקבלת כעת כשהם נאלצים להתמודד מול עשרות רבות של יצירות, ולא תתקבל אם ימשיכו להצטרך להתמודד מול סופרים ותיקים, מוכרים ומנוסים. באשר לעובדה שמספר ספרי ביכורים זכו בפרס בשנים האחרונות – בעיני זו אינה אינדיקציה לעתיד לבוא; לא ניתן להסיק מעובדה זו מסקנות משום שכל הסופרים שכבר התמודדו לפרס לא יוכלו להתמודד בקטגורית ביכורים.

באשר לתרגום מחדש של יצירות, בעיניי התשובה לסוגיה טמונה באחת ממטרות האגודה: "לעודד את הרחבת היקפו של תרגום המדע הבדיוני והפנטסיה לעברית". תרגום נוסף של יצירה אינו מהווה הרחבת היקף התרגום, ואף להיפך – התמודדותן וזכייתן של יצירות שתורגמו מחדש בפרס גפן עשויה לתמרץ כנגד תרגום של יצירות חדשות לטובת תרגומן של יצירות מוכרות. גם אם אני סבור שתרגום מחדש הוא יצירה מובחנת, בעיני הענקת הפרס ליצירות אלה עושה שירות דב לאגודה ולמטרותיה.

לסיום – פרס גפן עובד. לא הגענו לדיון הזה מתוך משבר, ואף להיפך – השאלות החשובות שעלו עוסקות בהתאמת הפרס לשפע הספרותי שאנו חווים בשנים האחרונות. הן אינן שואלות "מהו פרס גפן?", אלא יותר היכן מדובר בפרס גֶּפֶן במובן גָּפֶן והיכן בפרס גָּפֶן במובן גֶּפֶן.

הכותב הוא חבר אגודה, אך פוסט זה מייצג את דעתו בלבד

פרס גפן הוא אחד הפרסים הספרותיים הוותיקים יותר בארץ. הפרס המוענק מאז 1999 עבר הרבה מאד גלגולים. במקור היו רק שני קטגוריות: "ספר המדע בדיוני המתורגם" ו"ספר הפנטזיה המתורגם", אבל עם הזמן נוספו עוד והיום יש לנו חמש קטגוריות שונות כאשר הקטגוריה המעוררת הכי הרבה דיון בשנים האחרונות היא קטגוריית ספר המקור.

קטגוריית ספר המקור היא אחת משתי קטגוריות פרס הכוללות מרכיב כספי (ביחד עם קטגורית הסיפור הקצר). סיפורים וספרים אלה נכתבים במקרים רבים ע"י חברי וחברות הקהילה שתרמו רבות לקידום ושגשוג ז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה בארץ: בהעברת סדנאות, ביצירה, בהתנדבות בכנסים, בהגשת תוכן באותם כנסים, ביצירה וגם בטיפוח הדור החדש. מדובר בקהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וכשאחד מאיתנו זוכה אנחנו שמחים. אכן מדובר בפרס "חביב הקהל", מונח שלא כתוב בשום מקום, אבל הוא חלק מהותי מזהות הפרס.

חלק אחר, מהותי לא פחות, הוא לקדם ספרים וסיפורים ספקולטיביים טובים. כאשר השאלה מהו "טוב" היא בעצמה שאלה שנויה במחלוקת. האם ספר טוב הוא ספר שעבר עריכה? ואם כן, איזה סוג עריכה? מה קורה במצבים שבהם הקהל מחבב ספר לא ערוך? האם אנחנו צריכים למנוע ממנו להתמודד?

אלה שאלות מאד חשובות, והתשובה להן תלויה מאד בזהות הפרס. ספר טוב הוא לא בהכרח ספר שהוא חביב הקהל וספר שהוא חביב הקהל הוא לא בהכרח ספר טוב. באנגלית קיימת סדרת פנטזיה הנקראת "The Wandering Inn". מדובר בסדרת פנטזיה אינטרנטית הארוכה בעולם, בעל קהל קוראים אדוק המונה כמה עשרות אלפים. הסופרת, Pirataeba לא משתמשת בעריכה מקצועית, קהל הקוראים הוא זה המציע תיקוני לשון ועריכה לתוכן החדש והסופרת עורכת ומתקנת בהתאם להערות הקוראים. הסופר הישראלי, נחמן וונדי, משתמש במודל דומה: קבוצת קוראי בטא מאד קפדנית. מודל זה יכול להוביל לתוצאות טובות לפעמים, אבל גם הרבה פעמים לא.

אם זהות הפרס היא "חביב הקהל", והקהל מחבב ספר מסוים, אין מקום להתערב ולשים דרישות עריכה על הספרים הזכאים להתמודד. אם זהות הפרס היא "הספר הטוב ביותר", אז יש יותר מקום לשים דרישה כזאת כי ספרים ערוכים לרוב טובים יותר מספרים לא ערוכים.

(הערת אגב: דרישה כזאת לא קיימת בפרס הוגו או בפרס נבולה).

עוד נושאים הקשורים לזהות הפרס: האם פרס גפן אמור לשמש כקטלוג של כל הספרים הספקולטיביים היוצאים בארץ? בשנים האחרונות היא אכן מרגישה כזאת כשבשלב א של הפרס הוועדה שוקדת להגיש לחברי האגודה למדע בדיוני ופנטסיה רשימה של כל הספרים החדשים הספקולטיביים שיצאו. בהרבה מאד מקרים הסופרים בכלל לא מודעים לכך שהספר שלהם נמצא ברשימה ולפחות במקרה אחד הסופרת התנגדה נחרצות לכך שהספר שלה היה כלול. הרשימה הארוכה לא באמת תורמת לקהל המצביעים לבחור את ספר "חביב הקהל" ואני בספק אם היא עוזרת לבחור את הספר הטוב ביותר, אבל היא בהחלט מקדמת את הז'אנר כשקהל הקוראים נחשף לכמות העצומה של כותרים חדשים שיצאו. אני אישית יכול להעיד שרכשתי לא מעט ספרים שאילולא הרשימה של שלב א' בחיים לא הייתי נחשף אליהם – אבל האם זו מטרת הפרס?

גם נושא הספקולטיביות וקטגוריית הגיל קשורים לשאלת הזהות. ראינו את זה למשל ב-2017, כשהמלך צ'ינגיס הראשון היה מועמד לפרס גפן והתעוררו לא מעט שאלות בנוגע לזכאות של הספר בגלל היעדר ספקולטיביות. שני ספרי ילדים זכו בשנים האחרונות בפרס גפן: "העולם שמתחת לשטיח" מאת לי עברון, ו"שגרירות השדים"
מאת יהודית קגן. מצד שני, ספר הילדים הקלאסי, מאלאדר קסם הקמע מאת ליאת רוטנר לא היה זכאי להתמודד לפרס (הספר השני כן). לאורך השנים, נפסלו לא מעט ספרי ילדים ולצד הדיון על פיצול קטגורית הנוער מהמבוגרים יש דיון לא פחות חשוב על ספרי ילדים (כולל מהו ספר ילדים).

אם מטרת הפרס היא לפרגן ליוצרים מהקהילה, "חביב הקהל" אז ברור שאנחנו צריכים לתת לספרים שלהם מקום להתמודד אפילו אם נוצרים מצבים בהם "העולם שמתחת לשטיח" ו"מי רוצה כח על?" מתמודדים מול "נשמות" מאת רועי חן ו"הוא לבדו" מאת שרית ברזלי. "נשמות: היא יצירה גאונית בעיני, אבל רועי חן (עד כמה שידוע לי) הוא לא חלק מהקהילה. פיצול לשתי קטגוריות של מבוגרים מול נוער לא יפתור את הבעיה הזאת, אלא אם הולכים בכיוון של נוער וכללי ואז ספרי הילדים יוכלו להתמודד ביחד עם ספרי המבוגרים.

אם מטרת הפרס היא למצוא ספר טוב אז יותר הגיוני לנסות ליצור שתי קטגוריות מגובשות יחסית של "נוער בוגר" מול "מבוגרים" אפילו אם המשמעות היא להשאיר ספרי ילדים שנכתבו ע"י חברי וחברות הקהילה בחוץ. משהו שאני חושב שרוב חברי וחברות הקהילה (ואני ביניהם) יתנגדו לו כי פירושו פגיעה והדרה מהפרס של קבוצה שתרמה רבות לקהילה לאורך השנים.

כשמכניסים את קטגוריות הספרים המתורגמים הנושא מסתבך עוד יותר האם הפרס הוא למתרגם או ליצירה? אם הוא למתרגם, אז אולי כדאי להתיר תרגום מחדש של ספר שהתמודד בעבר. אם הפרס הוא ליצירה עצמה אז לא.

ואולי היחס שלנו ליצירות מקור ויצירות מתורגמות צריך להיות שונה? יש הבדל בין ספר שנכתב ע"י יוצר ישראלי לספר שנכתב בחו"ל.

אפשר למצוא פתרונות טכניים כאלה ואחרים של פיצול קטיגוריות והוספת דרישות זכאות, אבל בעיני פתרונות אלו צריכים להגיע אחרי שמתגבשים על זהות הפרס, מה המטרה שלו ומעדכנים את התקנון והאתר (הלא מעודכן) בהתאם.

תאריך: 28/08/2026 | מקום: תל אביב בהשתתפות: ליאת שחר קשתן (יו״ר), עינת סיטרון, בר פישביין, הדס תמר נבנצל, שי אבידן, אלה דרייהר, חננאל לבנה.

עדכונים קבועים

פסטיבל אייקון

התקיימה ישיבה מקדימה עם העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל כחלק מהתהליך לתכנון עתידו של פסטיבל אייקון לנוכח האתגרים המתגברים, כאשר המרכזיים בהם הם במחסור בכוח אדם ובעיות תפעוליות מורכבות במתחם אשכול פיס כולל יכולתו של המתחם להכיל את מבקריו. 

התכניה של הפסטיבל תפורסם בקרוב ותיפתח המכירה המוקדמת. העבודות על הפסטיבל מתקיימות בסך הכל לפי הלו"ז המתוכנן וללא חריגות תקציביות 

כנס עולמות

גיוס הסגל החל. צוות עיצוב וצוות תוכן גויסו. צוות העיצוב החל את עבודותו לקראת חשיפת הנושא בפסטיבל אייקון 2026. גיוס שאר הסגל והעבודה על הכנס  תתחיל במלוא המרץ מיד בתום פסטיבל אייקון.

כנס מאורות

נושא הכנס לשנה זו נקבע כ-"העולם כיער" כשמו של ספר מאת אורסולה ק. לה גווין. הכנס יתקיים בירושלים, באותו המיקום כמו שנה שעברה. 

כנס דורות

אמ"ל

כנסים קטנים

אמ"ל 

פרס גפן

הצבעה לשלב ב' לחברי.ות האגודה תיפתח בראשון לספטמבר. הסיפורים הקצרים המועמדים יועלו לאתר האגודה. בנוסף, ההצבעה תיפתח לקוני הכרטיסים של פסטיבל אייקון יחד עם פתיחת הכרטיסים לפסטיבל.

שינוי תקנון פרס גפן: במסגרת האסיפה הכללית הקרובה, אשר מיועדת להתקיים בפסטיבל אייקון, יתקיים דיון בנוגע להוספת קטגוריות לספרות מקור, תרגום חוזר, ועוד. לא תתקיים הצבעה בנושאים אלה במהלך האסיפה הקרובה. לפני האסיפה הנושאים האלה יעלו לדיון בפלטפורומות האינטרנטיות של האגודה. הדיון ימשיך לאחר אייקון גם בפלטפורמות האינטרנטיות וייסגר באסיפה נוספת שתתקיים לאחר אייקון ובה גם תתקיים ההצבעה. המטרה היא שכמה שיותר א.נשים יוכלו להביע את דעתם בדיון, הן פיזי והן אינטרנטי. 

הצעות לשינוי קטגוריות הפרס (בחינת 3 חלופות):

1. פיצול קטגוריית המקור ל"מקור בוגרים" ו"מקור נוער": ניתוח נתוני המועמדים בין השנים 2021–2026 מראה כי כשליש (ובשנים מסוימות כמעט חצי) מהספרים המוגשים בקטגוריית המקור הם ספרי נוער. שנת 2022 הייתה השנה היחידה שבה היו פחות מחמישה ספרים בקטגוריית הנוער. כיום חל גידול אקספוננציאלי בכמות הספרים המוגשים (השנה יש כ-84 ספרים מועמדים לעומת 17 בלבד בעבר).

2. פיצול קטגוריית המקור ל"ספר מקור" ו"ספר ביכורים": מבדיקה מדגמית עולה כי כ-90% מהמועמדים בקטגוריית המקור הם ספרי ביכורים של סופרים שאינם ממשיכים להוציא ספר שני לאחר מכן. על כן, הפיצול פחות מומלץ שכן רוב המועמדים ממילא יענו להגדרת ביכורים.

3. הוספת קטגוריית "תרגום מחדש": פורסם מאמר מפורט בנושא באתר העמותה. נדונו הכללים לקטגוריה זו – הוחלט להציע כי תנאי הסף יהיה מעבר של מספר שנים קשיח (הצעה ל-30 או 40 שנה ללא שיקול דעת של הוועדה) מאז התרגום הקודם על מנת לעודד הפצה מחדש של יצירות קלאסיות. נשמעה הסתייגות מצד חברי ועד כי מרבית המצביעים אינם שופטים את רמת התרגום עצמו, אלא מצביעים על סמך היצירה או הסופר.

דרישת עריכה ספרותית: הוצע לעדכן את תקנון הפרס כך שספר מועמד יידרש לעבור עריכה ספרותית/מבנית, ולא רק "עריכה" כפי שמוגדר כיום (התקנון הנוכחי אינו מזכיר עריכה ספרותית). 

סוגיית פרסום וקידום סופרים מועמדים: נדונה בעיית ניגוד העניינים וההגינות כאשר סופר המועמד לפרס גפן מעוניין לרכוש שטח פרסום או מודעה בכנס. סוכם כי מדובר בבעיה של הגינות והטיית הצבעה. נקבע כנוהל פנימי כי סופר שספרו מועמד לפרס גפן לא יוכל לרכוש מודעות פרסום ייעודיות באייקון עבור ספרו המועמד. כמו כן, נדונה ההקצאה הפיזית של דוכני סופרים באייקון – יש ליצור נוהל ברור לגבי שטח הדוכן המוקצה (למנוע מצב שסופרים ותיקים מקבלים שטח גדול של 2 מטרים למרות שאין להם מספיק ספרים בעוד אחרים נדחקים לשולחנות קטנים של שליש שולחן). הוצע לקיים פגישת שולחן עגול עם כל הסופרים שהגישו מועמדות בשנתיים האחרונות כדי לשמוע את דעתם ולהציע פתרונות (כגון שיתוף שולחנות של 3 סופרים בשולחן אחד של שני מטרים).

שיטת ההצבעה על השינויים: שי יציע מודל הצבעה מורכב (Wikipedia-style) המאפשר דירוג של מספר אפשרויות כדי להגיע לתוצאה המשקפת ביותר את רצון חברי העמותה. ההצבעה והדיון הנרחב יתקיימו בזום במסגרת אסיפה כללית נפרדת לאחר אייקון, שכן רבים מחברי העמותה והסגל הרלוונטיים לא יוכלו להגיע פיזית לדיון באייקון.

פרס עינת

הוארך המועד האחרון להגשת סיפורים לפרס בשבוע. 

נוכחות במרשתת

אמ"ל

שיתופי פעולה

מועדון הקריאה בתל-אביב עובר לדיזינגוף סנטר באופן קבוע. תודה לדיזנגוף סנטר על שיתוף הפעולה בנושא זה.

שיתוף פעולה עם פרוייקט "דבק לנוער" של עיריית תל אביב: ניסיון לעשות פרוייקט של סדנאות כתיבה לא יצא אל הפועל, נבחנות אפשרויות אחרות.  

מחסן

יתבצע רכש ציוד אחסון לקראת אייקון על בסיס התקציב שאושר.

גזברות והתנהלות כספית

אמ"ל

סעיף 46א

יבוצע בירור בנוגע לסטטוס האישורים.

שנתון

השנתון נמצא לאחר הגהות ועיצוב כריכה וכמעט מוכן להדפסה. התקבלו כמה הצעות מחיר שונות להדפסה והוחלט להמשיך עם המדפיס הקבוע

מחשוב

הוועד עודכן אודות המחשב הראשוני בנושא מעבר למערכת כרטיסים דיגטלית.

משפטי

אמ"ל

מעבר על רשימת משימות

בוצע

נושאים לדיון

הכרזה על אספה כללית

אושר פה אחד החלטה על קיום אספה כללית בשעה 20:00 ביום רביעי ה-30 בספטמבר. נושאים:

  1. בחירות למוסדות העמותה
  2. שינוי הגדרת הקוורום הדרוש לאסיפה כך שהוא יהיה של 10 אנשים
  3. דיון ראשוני על שינויים בפרס גפן – קיום דיון נרחב על מספר שינויים בפרס ללא הצבעה. ההצבעה תתקיים באסיפה נפרדת בזום לאחר אייקון.

סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היֹה יהיה" 2025

כל הבית היה מלא בריח עשיר, סמיך כל כך שפתחתי חלון כדי להכניס מעט אוויר רענן. הצצתי מבעד לדלת התנור וראיתי את שורות העוגיות, התפוחות והזהובות בדיוק במידה הנכונה. נשפתי על העוגייה הקרובה ביותר אליי ובצעתי ממנה חתיכה. חרכתי מעט את אצבעותיי אבל לא יכולתי לחכות עוד. לאחר נשיפה נוספת הכנסתי את החתיכה לפי במהירות והטעם המתוק הכה בלשוני ובליבי בו זמנית. הרגשתי את חזי מתהדק ואת האכזבה מציפה אותי. בלעתי בקושי רב, מתאפקת לא לבכות. הנחתי את העוגייה האכולה בצד, לא מסוגלת לטעום ממנה שוב, ופתחתי את המחברת.

ליד הרשומה של ״חמאה חומה״ כתבתי ״לא עובד״. ואז, בכל זאת, הוספתי גם ״אבל טעים. מיוחד, אגוזי״. אני לא אשקיע שוב זמן בהשחמת החמאה, אבל ניסוי טוב צריך לכלול כמה שיותר פרטים. נראה לי.

ארזתי את העוגיות ועליתי על אוטובוס לכרמל. במחלקה האונקולוגית כל הווילונות היו פתוחים, המסדרונות שטופי שמש, ואיכשהו עדיין היו בה פינות מוצללות וחדרים חשוכים. בשעה הזו סבתא הייתה בדרך כלל באזור המשותף, מרכלת עם חברה שבאה לביקור או מציקה לאחת האחיות, אבל היום היא הייתה עדיין במיטתה בחדר. היא חייכה אליי כשרכנתי לנשק את לחיה, ומייד לקחה מידי את קופסת העוגיות ושאלה אותי איך אני מתקדמת.

״טוב, לפחות יצא טעים, סבתא.״ משכחתי בכתפיי, בניסיון לזייף אדישות קלה, להחביא את התסכול.

סבתא טעמה עוגייה והנהנה תוך כדי, ״בסדר, עיוני, פעם הבאה תצליחי.״

״אני לא יודעת, סבתא,״ הודיתי, ״אני לא חושבת.״

״אין מה לחשוב,״ ענתה בפשטות, ״בסוף את תצליחי,״ הפטירה כלאחר יד, כאילו דיברה על דבר ברור מאליו ולא על מאבק חסר תכלית. ״את תאפי את העוגיות הנכונות, כמו שאימא שלי אפתה אותן. פעמיים בשנה היא הייתה מכינה לנו כמה עוגיות מיוחדות. הייתה אומרת שזה לא בריא לאכול אותן הרבה, את יודעת?״

הנהנתי, כי ידעתי. סבתא אהבה לספר לי את אותו הסיפור בכל פעם שביקרתי, לפעמים אפילו כמה פעמים באותו ביקור, ומזמן ויתרתי על הניסיונות להזכיר לה שאני כבר מכירה את המילים בעל פה. ״תמיד טוב לשמוע שוב,״ היא הייתה עונה, ״אני אספר את הסיפור עד שיתגשם שוב.״

וכך, שוב, שמעתי על העוגיות המופלאות שאימא שלה הייתה מכינה – סבתא לא השתמשה במילה ״אופה״ – ושהן אכלו יחד פעמיים בשנה. ״ביום ההולדת שלו, ובשבת שאחרי יום ההולדת שלי. בכל פעם היינו מבלות שעה אחת עם אבא, ובכל פעם הוא שאל אותי ממתי באתי אליו. היינו מספרות לו רק קצת, כדי לא להפריע לו בזמן שלו, והוא היה מספר לנו מעשיות מפעם ונזכר עם אמא בימים מפעם.״ היא סיפרה לי על השעות היקרות בהן הכירה את האב שנפטר עוד כשהייתה תינוקת. על רגעים של נשיקות חטופות בין הוריה כשחשבו שהיא לא מסתכלת, על משפחה שהתראתה מעט ואהבה הרבה. ״עד שגם אימא הלכה מהמחלה,״ סיכמה סבתא, ״חודש אחרי שפגשתי את סבא״. סבא אמר לי פעם שאולי היא הרגישה, חמותו, שעכשיו יהיה לסבתא מישהו. אולי זה מה שעזר לה לשחרר.

״אבל אתן עוד תתראו שוב,״ עניתי, כמו תמיד, לא מסוגלת לדבוק בספקות שלי. אני מניחה שזו הסיבה שסבתא סיפרה לי שוב ושוב על העוגיות המיוחדות והגעגוע; שכנוע מתמיד בכך שזה אפשרי.

החזקנו ידיים עוד כמה שניות, ואז סבתא שינתה נושא ופטפטה בעליזות על כל מי שלא היה במרחק שמיעה. האחות ההיא בהיריון, איזה ילדים יפים בטח יהיו לה, ויש מישהי חדשה בחדר ליד שלובשת פיג׳מות מצוירות, השכנה מליד הבית באה לבקר וסיפרה ששכנה אחרת מחתנת בן והשכן ממול נפטר, אבל לפחות בלוויה שלו היו הרבה אנשים. סבתא אהבה טלנובלות, ואהבה להפוך את החיים האמיתיים לטלנובלה בריכולים, אבל נראתה פחות חיונית מבדרך כלל.

״סבתא, היה לך טיפול היום?״ שאלתי כשהיא השתתקה לרגע, בניסיון למצוא הסבר לעייפות על פניה.

״לא, עיוני, הפסקנו עם זה.״ הייתה בקולה השלמה שלא שמעתי לפני כן בשיחות כאלה.

״מה זאת אומרת הפסקת? אבל עדיין לא סיימת אותו? יש אפשרות יותר טובה?״

״לא צריך את זה יותר. אימא שלך בודקת לי לעבור למקום אחר, כמו שדיברנו.״

דיברנו… דיברנו על הוספיס, לפני תחילת הטיפול. הרופאים לא המליצו על כימותרפיה, במצבה, הם המליצו על מקום נוח להיות בו, אבל סבתא התעקשה לנסות. ידעתי שהמצב לא טוב, אבל סבתא הייתה כל כך עקשנית שלא יכולתי שלא לקוות שזה יהיה מספיק.

נשארתי עם סבתא עוד חצי שעה, אבל היא בקושי השאירה את העיניים פקוחות, וחשבתי שעדיף שהיא תוכל לנוח. ״ביי, סבתא,״ נישקתי אותה והוספתי, ״אני אוהבת אותך.״ היא כבר ישנה, ולא הייתי בטוחה אם היא שומעת.

״חכי רגע!״ קראה אליי אישה במסדרון, ״חכי חמודה.״ נעמדתי. היא הייתה צעירה מסבתא בעשור או שניים, וראיתי אותה במחלקה כמה פעמים – הנחתי שגם היא קרובה של אחד המטופלים. ״את הנכדה של צביה, נכון?״ הנהנתי, והיא המשיכה, ״ראיתי אותך כמה פעמים, תמיד מגיעה עם עוגיות.״

״כן, זו אני.״ תהיתי אם היא מחפשת מתכון, או אולי רעבה. היא התיישבה, ושמתי לב שאיכשהו התקרבנו לספסל שעמד באחת הפינות.

״שבי, חמודה. העוגיות שלך מאוד טעימות, את יודעת? סבתא שלך כל כך נחמדה, תמיד מחלקת לכולם. וזה לא נורא שעדיין לא הצלחת עם הקסם שלך, סבתא מאמינה בך מאוד, את יודעת?״ התיישבתי תוך כדי שהיא דיברה, והסתובבתי אליה, מבולבלת.

״סבתא סיפרה לך?״ קסמי זמן היו נדירים, וגם היה להם מוניטין מעט מפוקפק. סבתא לא שמרה את הסיפור על העוגיות של אימא שלה כסוד מוחלט, אבל גם לא סיפרה אותו לכל אחד.

״בטח, חמודה,״ ענתה האישה, ״ואני חושבת שאני יכולה לעזור.״ היא הושיטה לי כרטיס ביקור ירוק, שהייתה עליו כתובת ומספר טלפון. ״דיברתי על זה עם צביה, אבל היא כל כך עייפה לאחרונה ואני רואה שהיא לא הספיקה להזכיר את זה.״ אולי בגלל זה סבתא התנהגה ככה היום? אולי היא ידעה שיש קצה חוט חדש. ״תתקשרי אליו, חמודה. יש לו כל מה שאת צריכה. הוא לא זול, אבל מה לא נעשה בשביל צביה? דיברתי איתו, אז תזכירי שאת הנכדה של צביה ויהיה בסדר.״

״תודה,״ גמגמתי אליה ובהיתי בכרטיס. היא משכה אותי בחזרה לעמידה.

״קדימה חמודה,״ אמרה, ״אולי בפעם הבאה כבר תוכלי להביא לסבתא את העוגיות שהיא רוצה.״ זה אפשרי? אחרי כל כך הרבה ניסיונות וחיפושים, יכול להיות שאני בכל זאת יכולה להגיע למתכון הנכון? התקדמתי לכיוון תחנת האוטובוס, ותוך כדי כבר חייגתי למספר. כבר בצלצול הראשון ענה לי קול חביב, ואמר שהמקום פתוח. ״בטח, את יכולה לבוא עכשיו, אני פה עד שש.״

שני אוטובוסים, רבע שעה הליכה וארבע קומות במדרגות אחר כך הגעתי לדירה בשכונה ישנה בקריית ים. על הדלת היה שלט, בגוון ירוק כהה יותר משל הכרטיס, ועליו באותיות לבנות מעט מלוכלכות ״הרוקח – פתרונות ומוצרי קסם״. דפקתי בדלת, וקיוויתי שבאמת יש לו יותר פתרונות שעוד לא ניסיתי.

את הדלת פתח גבר בגיל העמידה, לבוש בחולצה מכופתרת קצרה וישנה וזיפים בני יומיים. הוא חייך אליי וזז הצדה כדי שאוכל להיכנס. הדירה הייתה קטנה, חשוכה ודי מלוכלכת, והייתה מלאה בארונות ומדפים לא תואמים, עמוסי צנצנות וקופסאות. ״אז במה אני יכול לעזור לך?״ שאל, מתמקם על כיסא מחשב נמוך מאחורי שולחן עמוס שעמד בפינת החדר.

״אה, האמת שאני לא לגמרי בטוחה מה אני צריכה.״ זה היה שורש הבעיה, לא היה לי מתכון לעבוד איתו.

״זה בסדר גמור חומד, פשוט תסבירי לי מה את מנסה לעשות. אני מחזיק הכול – כל הקסמים, כל הפתרונות. ׳קסמסטוק׳ ו׳מגה נצנץ׳ חושבים שהם כל כך טובים, לא צריך להיות ענקי כדי להיות טוב. פשוט צריך שיהיה לך מה שצריך.״ הוא המשיך להתלונן עוד קצת על הרשתות הגדולות ששוטפות ללקוחות את המוח, אבל כשהפסיק והסתכל עליי הבנתי שהוא החליט לתת לי רגע לענות. התלבטתי לרגע, חוששת מהשיפוטיות והזלזול הקבועים בקסמי זמן, אבל כבר הגעתי עד אליו – והיה לי הרבה מה להפסיד אם לא אנסה.

״לפי סבתא, זו חזרה נקודתית בזמן, לשעה אחת. העוגיות תמיד הביאו אותן לרגע פרטי עם האדם שרצו לפגוש, זה לא אמור להיות קסם מהפכני או גדול.״ אולי אם הוא יבין שאני לא מנסה לשנות את המציאות זה ייראה לו יותר אפשרי. הוא הנהן וקם, והתחיל להסתובב בחדר בין המדפים. ״יש לי בדיוק מה שאת צריכה. תמצית כזו לשיפור אפייה. הנה פה יש גם אבקה משפרת לקסמי זמן, אה ואל תוותרי על הגרניום הנורווגי, הוא עבר לחשי שיפור במיוחד כדי לאגד הכול, ואחרת הכול יתפרק לך.״ הרוקח המשיך לעבור ולארוז לי שקיות קטנות של חומרים מתוך הצנצנות, הסביר לי על סדר השימוש ומה כל דבר עושה, פירט על החשיבות של החומרים וכמובן המשיך מדי פעם לזרוק תלונה על חנויות גדולות שפשוט איבדו כל אופי ולא מסוגלות באמת לעזור למכשפים הטובים. הלכתי בעקבותיו בחזרה לשולחן כשהוא הכניס את השקיות הקטנות לאריזה אחת. הרגשתי מעט מעודדת. הוא חשב שאני מכשפה, אפילו אמר מכשפה טובה – ומשהו בשילוב החומרים האלו מוכרח היה לעבוד.

״אז בסך הכול,״ אמר לבסוף, ״זה אלפיים מאה וחמישים ש״ח. אני לא מקבל בתשלומים, לצערי. את יודעת איך זה, המצב קשה והייבוא מתייקר, עם כל המיסים שאני משלם הייתי באמת צריך לקחת יותר אבל אין לי לב לזה, תמיד אני על סף ההפסד, את יודעת? מה גם שבשביל הנכדה של צילה, רק במחירי עלות אני מוכר.״

״צביה,״ תיקנתי, והרוקח הנהן.

״כן, כמובן, צביה. אישה אהובה כל כך, באמת שווה את המאמץ.״ זה נכון, חשבתי, אין ספק שסבתא שווה את זה.

אחרי תשלום בנייד ומינוס בבנק, קיבלתי את המארז העמוס ויצאתי בחזרה הביתה, נחושה לא לבזבז זמן. נכנסתי למטבח וכיביתי את הטלפון כדי להימנע מכל הסחת דעת או הפרעה. הוצאתי בזהירות את השקיות הקטנות מהחבילה של הרוקח, וארגנתי במדויק לפי הוראותיו. עד כה השתמשתי ברכיב קסום אחד, אולי שניים שהיו מיועדים לעבוד יחדיו כמו שהיה כתוב במתכונים. בכל בלוג של בישול קסם נכתב על שימוש במוצרי קסם בתערובות יחד עם רכיבים פשוטים יותר. ערבבו נוצת יונה מבורכת עם אבקת סוכר, מקל וניל טרי, סולת ושמן קוקוס ותקבלו חטיפי רחף. קחו את אותה נוצה יחד עם נענע, חלבון ביצה מוקצף, מלפפונים וקצת כורכום ותקבלו קרם ריפוי מוצלח. כך בכל ניסיון שיניתי את סוג הקמח או החלפתי תמצית קינמון בתמצית שקדים, אבל הרוקח המליץ על שילוב של רכיבים רבים יחד. עד כה כלום לא הצליח, העוגיות הקודמות אפילו לא היו קרובות לתוצאה שחיפשתי, כי הלכתי בעקבות המורים, הסופרים והבלוגרים שבעצמם לא הצליחו לייצר קסמי זמן.

שקלתי ומדדתי, ערבבתי בקערות שונות כדי להכין כמה גרסאות בבת אחת ולא לבזבז זמן. עמדתי בגבי לשולחן והפעלתי את המיקסר עם אחת התערובות כשקולות פצפוץ החלו להישמע מהקערות האחרות. הסתובבתי וראיתי שתיים מהתערובות שהשארתי לנוח מתחילות לבעבע, ואחת אחרת שטיפות סמיכות נזרקו ממנה לכל עבר. עשן כחלחל עלה מהמקרר וכשמיהרתי להוציא ממנו קערת תערובת אחת נוספת, גיליתי שכל תוכנה השחיר לחלוטין והחל להדיף ריח מריר ואניסי. התחלתי לנסות לאסוף את הבלאגן כשהמיקסר הפסיק לעבוד והחל להשמיע קולות תסיסה. התערובת שהכנסתי להקצפה הייתה כנראה רעילה במיוחד, ואני לא חושבת שהמיקסר יוכל לחזור לעבוד אחרי שטיפות ירקרקות המסו את המקצף וחלקים מהגוף והמנוע. הוצאתי את הקערות למרפסת ופניתי לשקיות החומרים שנותרו, שהיו במגוון מצבים דומים למדי לאלו של התערובות – חלק השחירו, אחרים העלו עשן בצבעים שונים, והיתר פשוט הפכו לחול. הייתי נואשת מדי, הבנתי. הייתי נואשת מספיק כדי ליפול קורבן לקוסם אשליה ונשארתי עם ערֵמת זבל יקר. הרוקח ההוא ניצל אותי, וניצל זמן יקר שלא היה לי לבזבז בנסיעה אליו ובהכנת בצק, שאחרי שהרס לי חצי מטבח פשוט ילך לפח.

הדלקתי את הטלפון בכעס כדי להתקשר לאיש ההוא, אבל המסך נדלק בשיחה מאבא לפני שהספקתי. לפני רגע במרפסת ראיתי את השמש רק מתחילה לעלות, והשעה הייתה מוקדמת מדי לשיחת חולין רגילה.

״אני בדרך אלייך, תרדי עוד חמש דקות.״ הייתה דחיפות בקולו, והתחלתי להתארגן תוך כדי השיחה.

״מה קרה?״ שאלתי, חרדה מתחילה לפעפע בבטני.

״התקשרו מבית החולים, אמרו לבוא להיפרד מסבתא.״ הוא לא היסס לעשות את הסיבוב ולעבור אצלי ולא לנסוע ישר לשם, לקחת אותי גם. סבתא צביה הייתה הסבתא שאספה אותי מהגן בכל יום כשהייתי ילדה, ביתה היה הבית השני שלי, לא עבר שבוע בלי שנתראה לפחות פעם אחת ולפעמים אפילו שלוש או ארבע. אבא ידע כמה אנחנו קרובות. בילינו את הנסיעה בשקט, וניסיתי להתרכז בנשימה. לא לבכות עדיין, שכנעתי את עצמי, אולי גם יהיה בסדר. הרי הרופאים אמרו שיש עוד כמה שבועות. הלכנו ביחד, מהר, כמעט בריצה עד למחלקה, ואחת האחיות הפנית אותנו לחדר צדדי. ״תחכו שם,״ ביקשה, ״הרופא כבר מגיע.״ סבא כבר היה שם, וגם האחים של אבא.

מסתבר שיש נוהג כזה, לא לספר למשפחה בטלפון שהמטופלת נפטרה. הם אומרים למשפחה לבוא להיפרד, ואז לא מכניסים אותם לביקור אלא לקבלת הבשורה, וזהו. סבתא הפסיקה לנשום בלילה; ניסיונות ההחייאה לא הצליחו. יצאנו חזרה למסדרון, והעולם הפך לרצף של סידורים. שיחות טלפון, העברת הבשורה. תיאום עם חברה קדישא, קביעת לוויה, פרסום מודעה.

לפני שיצאנו מהמחלקה בפעם האחרונה תפסתי את אחת האחיות. ״אני כל כך מצטערת,״ ענתה כששאלתי אותה על האישה שדיברה איתי, החברה של סבתא. ״זה קורה הרבה בבתי חולים, מנסים לבנות על תקוות כוזבות. אנחנו מנסים לזרוק אותם החוצה כשאנחנו רואים.״ כל כך הרבה רגשות הציפו אותי שלא ידעתי שיש לי מקום לעוד אחד, אבל האכזבה שהכתה בי הוכיחה לי שאני טועה. קיוויתי שהאישה מהמסדרון רומתה גם היא, קיוויתי שבכל זאת הייתה לסבתא עוד חברה.

״לא נורא,״ אמרתי לאחות, ״זה בכל מקרה לא שינה הרבה.״

שעות חלפו, מטושטשות בדמעות ובתחושת אשמה. נזכרתי בשיחה האחרונה שלנו, ואפילו לא ידעתי אם היא שמעה אותי, אם היא הייתה מספיק ערה כשאמרתי לה שאני אוהבת אותה. חשבתי על מה שסבתא אמרה אז, רק יום קודם לכן, על כמה שהיא האמינה בי. באותו רגע ייחלתי להאמין במשהו, כל דבר. נשמות שחיות לנצח, עולם שאחרי, איזשהו סוג של גן עדן. אבל הכמיהה לא השפיעה על המוח שלי שהתעקש להיצמד להיגיון, ולהזכיר לי שסבתא לא קיימת יותר, וכל מה שנשאר זה גוש בצורת אדם, עטוף בתכריכים, שהורידו כעת אל הקבר. רתחתי מכעס, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום כי ידעתי שלא הגיוני לכעוס. סבתא לא באמת נמצאת שם למטה, היא לא יכולה להרגיש כלום. היא לא מרגישה שהאנשים האלה זורקים עליה חול. ידעתי שאני רואה מה שאמור להיות, אבל הרגשתי שאנשים, שאת חלקם אני מכירה ואוהבת, זרקו את סבתא שלי ואז השליכו עליה אדמה. חצי עיוורת מבכי התחמקתי החוצה מבין כולם, הרחק מסבא ומההורים שלי, מהדודות ובני הדודים, מכל החברות של סבתא והרבה זרים או אנשים שנראו חצי מוכרים, מכל מי שהתרכזו כעת בקבר ובתפילות וכך לא ראו אותי יוצאת מבית הקברות אל הצומת הראשי ועולה על אוטובוס בחזרה הביתה.

נכנסתי ישר למטבח, לקחתי קערה אחת שניצלה מהבלאגן שעשיתי והתחלתי להכניס אליה חומרים. בלי לכתוב, בלי למדוד, פשוט זרקתי פנימה. חלב. סבתא אהבה איזשהו סוג עם וניל שהפסיקו ליצר לפני שנים, אבל בכל פעם שהייתה מגיעה למכולת או לסופר הייתה שואלת אם יש אותו בכל זאת. קמח שקדים, שקניתי כדי להשתמש באחד המתכונים בשביל סבתא, אבל אני לא הספקתי והיא כבר לא תטעם שום דבר שאני אכין. שמנת מתוקה. סבתא סיפרה שפעם, כשהיו מקבלים את החלב מהחלבן, למעלה על המכסה הייתה טיפה של שמנת, וכמה שסבתא אהבה את אותה טיפה מתוקה. הכנסתי כמה תבלינים, חצי צנצנת דבש, איזשהו סירופ, וכמה סוכריות גומי. סבתא כבר לא תוכל להתלונן שאני נסתמת משטויות. היא כבר לא תספר לי את כל הרכילות והטלנובלות מהשכונה, אז אני לא אדע מה קרה בסוף עם השכן שבגד באשתו, ואם השכנה מלמטה תמשיך לאמץ חתולים לנצח. הבטתי בקערה והבנתי שאין לי איפה להניח אותה במטבח, כי השולחן היה עדיין מכוסה בכל הזבל שקניתי מהרוקח.

פיניתי את שולחן העבודה בסלון במהירות, מעיפה ממנו את המחשב וכל המחברות והשטויות האחרות. הנחתי את הקערה והתחלתי לערבב, ככה עם הידיים, ולמי אכפת שהמיקסר מת. יש מיליון מיקסרים, אבל סבתא צביה הייתה רק אחת, וזהו. לא יהיה יותר הטלפון על הבוקר בימי הולדת, תמיד מוקדם כדי להיות הראשונה שמתקשרת, ומי יספר לה שכבר מזמן לא מתקשרים ורק שולחים הודעות. הפעם כבר לא חשוב אם אי־אפשר להכין עוגיות כאלה, הפעם לא חשוב שיצא נורא. הפעם אני לא צריכה לשקול את הבצק ולחלק לעוגיות שוות, או לרווח יפה על נייר אפיה. לקחתי תבנית מהתנור והתחלתי לזרוק עליה כדורים מהבלילה. דחפתי את התבנית לתנור והפעלתי אותו, מסובבת את כפתורי הטמפרטורה והזמן בלי להסתכל עליהם או לנסות להחליט מה צריך להיות בהם. מה זה משנה. במשך חודשים שיקרתי לסבתא, הבטחתי לה שאני אצליח, הבטחתי להביא לה עוגיות שיעבדו. הבטחתי לסבתא שאני אעזור לה לראות שוב את ההורים שאליהם התגעגעה במשך עשורים, ונכשלתי. הטיימר צלצל אחרי מה שנדמה כדקות מעטות, כך שהעוגיות המיותרות שהיו בו בטח עוד היו לא אפויות מבפנים.

פתחתי את דלת התנור, והרחתי מקום אחר. לא הכנסתי לעוגיות חלווה, או לימון, ובטוח שלא חומרי ניקוי, אבל ככה הן הריחו. ריח מוכר של ריצפז לימון ושל חלווה. הרמתי את אחת העוגיות בידי, והיא הייתה רק מעט יותר מדי חמה, כאילו הייתה לה שעה להתקרר ולא שניות מעטות. לקחתי ביס גדול ועצמתי את עיניי. חשתי במרקם העוגייה בפי, אבל לא בטעם. במקומו, הרגשתי בית שלא היה הדירה שלי. שמעתי תקתוק של שעון, וקולות חלשים בספרדית שנשמעו כמו טלנובלה.

סבתא. פקחתי את עיניי, ושם היא הייתה. בריאה הרבה יותר מהפעם האחרונה שבה התראינו, עומדת יחד איתי בסלון הבית שלה, שהריח כמו ריצפז לימון וחלווה. ״את רואה, עיוני,״ היא חייכה אליי, ״ידעתי שתצליחי.״

Scroll to Top
דילוג לתוכן